ע"א 5540/05 טירן סניור נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון

1.המערערים הגישו ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט נ' ישעיה) מיום 2.5.05, לפיו הורה בית המשפט למערערים לסלק את ידם מהמקרקעין המוחזקים על ידם ולמסור את החזקה למשיבה, בשל הליכי הפקעה שננקטו על ידי המשיבה. עם הגשת הערעור, הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נשוא הערעור, היא הבקשה שבפניי.

2.המערערים מחזיקים במקרקעין בתחום העיר חולון. המשיבה היא הוועדה המקומית לתכנון ובניה של חולון. המקרקעין נשוא הסכסוך נכללים בתכנית לסלילת כניסה חדשה לעיר חולון מכביש גהה. לצורך ביצוע התכנית, פתחה המשיבה בהליכי הפקעה לקבלת החזקה במקרקעין לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה ). זאת, מאחר שהמערערים סירבו למסור למשיבה את ההחזקה במקרקעין הדרושים לה לביצוע התכנית.

בית המשפט המחוזי בחן את התקיימותם של התנאים למתן צו למסירת החזקה לפי סעיף 8 לפקודה והסיק כי המשיבה זכאית לסעד המבוקש על ידה: ניתנה הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; ניתנה הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7 לפקודה; הגיע המועד לתפיסת ההחזקה במקרקעין שנקבע בהודעה שניתנה לפי סעיף 7 לפקודה; והבעלים או המחזיקים מסרבים להרשות למשיבה לתפוס ההחזקה במקרקעין.

המערערים טענו בפני בית המשפט המחוזי כי נפלו פגמים בהליכי ההפקעה שנקטה המשיבה. הם לא קיבלו, לדבריהם, כל הודעה במסירה אישית על הכוונה להפקיע את המקרקעין ובהודעות שהוצבו על המקרקעין לא זוהו, באופן מפורט, המקרקעין המיועדים להפקעה. כן טוענים המערערים כי בניגוד לטענת המשיבה, הקרקעות אינן דרושות לה בדחיפות ובאופן מיידי, שכן המשיבה אינה מציינת מתי אמורות העבודות להתחיל במקרקעין המוחזקים על ידיהם. לטענת המערערים, פגמים אלו יורדים לשורש חוקיות ההפקעה. ברם, בית המשפט המחוזי דחה טענותיהם וקבע כי הסמכות לדון בחוקיות ההפקעה אינה נתונה לו אלא לבית הדין הגבוה לצדק. משקבע בית המשפט המחוזי שהתקיימו התנאים למתן צו לפי סעיף 8 לפקודה, ונדחו טענותיהם של המערערים, פסק בית המשפט כי המשיבה זכאית לצו למסירת החזקה, וכך הורה.

להשלמת התמונה יאמר, כי התגלעה מחלוקת בין המערערים למשיבה בשאלה אם הראשונים מחזיקים במקרקעין כדין או שמא מחזיקים הם כמשיגי גבול. ברם, בית המשפט המחוזי ציין כי במסגרת סעיף 8 לפקודה אין צורך להכריע בשאלה זו.

על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגש כאמור ערעור ועמו הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי.

3.בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין רק אם יצביע המבקש על סיכויים שהערעור יתקבל ועל קושי ממשי, אם יתקבל הערעור, להשיב את המצב לקדמותו במקרה שיבוצע פסק הדין באופן מיידי. במקרה דנן, ביצוע מיידי של פסק הדין של בית המשפט המחוזי יצמצם את השלכות הזכייה בערעור ופינויים של המערערים מהאדמות המוחזקות על ידם יביא למצב בלתי הפיך, אם יזכו. מנגד, לא מצאתי, על פי המסמכים שהגישה המשיבה לבית המשפט, כי דחיית ביצועו של פסק הדין למספר חודשים, עד להכרעה בערעור, תביא לעיכוב משמעותי בתכניות הבניה. באשר לסיכוי הערעור, בית המשפט המחוזי נמנע, על פי הגישה המסורתית המקובלת, מלבחון את שאלת חוקיותה של ההפקעה. לא ניתן לקבוע בבירור כי הערעור חסר סיכוי וכי בית המשפט יימנע מלהדרש לנושא.

הגעתי אפוא למסקנה, לאחר עיון בבקשת המערערים, בתגובת המשיבה, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי וביתר המסמכים שהוגשו, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל. יחד עם זאת, כדי למנוע פגיעה באינטרס הציבור בביצוע מהיר של התכניות, מן הראוי לקבוע מועד קרוב לשמיעת הערעור.

4.משהגעתי למסקנה זו, עלי להתייחס לטענת המשיבה שאין להיעתר לבקשת המערערים מן הטעם כי על המבקש עיכוב ביצוע לפנות תחילה לערכאה הראשונה ורק אם זה סירב לעכב את ביצוע פסק הדין, ניתן לפנות לערכאה שלערעור (בש"א 5/88 משה גורן ואח' נ' מחסני ערובה כלליים בע"מ , פ"ד מב(1) 755). המערערים לא ציינו בבקשתם פניה שכזו. התלבטתי אם לא מן הראוי לדחות את בקשתם מן הטעם הזה. יחד עם זאת, יש מקום לציין כי בית המשפט המחוזי לא הורה על ביצוע מיידי של צו מסירת ההחזקה, אלא קבע מועד של שלושים ימים מיום מתן פסק הדין. הלכה היא, כי ניתן לפנות לערכאה שלערעור בבקשה לעיכוב ביצוע אם הערכאה הראשונה נעתרה לבקשה באופן חלקי בלבד וקבעה מועד לביצוע פסק הדין תוך תקופה קצרה, לפני ההכרעה בערעור (ראו: ב"ש 227/83 יעקב גולדברג נ' אביבה גולדברג , פ"ד לז(2) 778). בנסיבות אלו, ובפרט על רקע אינטרס הציבור במניעת עיכובים נוספים בביצוע התכנית, אני סבורה שאין מקום להחזיר את הבקשה אל בית המשפט המחוזי.

התוצאה הינה כדלהלן:

1.ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט נ' ישעיה) מיום 2.5.05 יעוכב עד להכרעה בערעור.

2.מזכירות בית המשפט תקבע מועד קרוב לשמיעת הערעור.

אין צו להוצאות.