ע"א 5573/19מ.ס.ד חיפה חברה למסחר בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.7.2019 בתיק 2461-12-15 (השופט א' רובין ) , עד הכרעה בערעור.

2 .

הזמן קצר, בעלי הדין דוחקים, אתייחס בתמצית שבתמצית לעובדות הצריכות לענייננו. המבקשת, מ.ס.ד חיפה למסחר בע"מ (להלן: החברה ), היא חברה למתן שירותי סיעוד אשר מפעילה סניפים רבים ברחבי הארץ, ופועלת, בין היתר, כזכיינית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ). בירור שנערך בעניינה של החברה על-ידי המל"ל העלה, כי נציגיה מעורבים בהגשתן של תביעות למל"ל, בשמם של מבקשי שירות. בעקבות האמור, הוחלט ביום 15.11.2015 על השעיתם של שלושה מסניפי החברה למשך מספר חודשים. בעקבות ההחלטה האמורה, הגישה החברה ביום 10.12.2015 המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובמסגרתה טענה כי התערבות נציגיה בהגשת התביעות, נעשתה כדין, ולא היה בה כדי לסטות מן ההסכם שבינה לבין המל"ל. עוד קודם לכן, הגישה החברה בקשה למתן סעד זמני, שבמסגרתו ביקשה להורות על הקפאת ההשעיה עד אשר תוכרע המרצת הפתיחה. בתום הדיון שהתקיים ביום 8.12.2015 לפני בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ב"צ גרינברגר ), הסכימו הצדדים כדלקמן: "ההשעיה נשוא הבקשה לסעדים זמניים תוקפא עד להכרעה בהמרצת הפתיחה לגופה, וזאת תמורת התחייבותה של המבקשת [החברה] שלא לבצע את הפעולות אשר בגינן הוטלה ההשעיה [...] עד להכרעה כאמור" .

3.

לאחר ארבע שנים של התדיינות בין הצדדים, ניתן ביום 29.7.2019 פסק דין. בפסק הדין נקבע, כי "פרשנות המוסד להסכם שבין הצדדים היא הנכונה, וכי פרשנות זו בשילוב עם הראיות שהובאו לעניין אופן התנהלות הצדדים מחייבת את דחיית התביעה" . ממילא, הורה בית המשפט על ביטול הצו הזמני שניתן בתחילת ההליך. משנקבע כך, הודיע המל"ל ביום 7.8.2019, כי החל מיום 1.9.2019, תושעה קבלת הזמנות חדשות בשלושה מסניפי החברה.

4.

בחלוף כחודש ימים מאז מתן פסק הדין, ביום 27.9.2018 הגישה החברה בקשה לעכב את ביצועו. בבקשתה טוענת החברה, כי יש להיעתר לבקשתה, שכן סיכויי הערעור להתקבל טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתה. בהתייחס לסיכויי הערעור טוענת החברה, כי שגה בית המשפט המחוזי הן בנוגע לאופן שבו פירש את החוזה שנחתם בין הצדדים, הן בהחילו את הוראותיו גם על השלב שקדם להתקשרות ביניהם. אשר למאזן הנוחות טוענת החברה, כי אם לא תתקבל בקשתה, "יהיה זה קשה, ואף בבחינת בלתי-אפשרי, להשיב את המצב לקדמותו, כך שהדיון בערעור יהפוך להיות דיון תיאורטי גרידא" . מנגד, לא צפוי להיגרם למל"ל כל נזק אם תושהה ההשעיה. החברה מוסיפה, כי בהתאם להסכמת הצדדים, הוקפאה החלטת ההשעיה כבר במשך כארבע שנים, ללא שנגרם כל נזק, ולפיכך אין כל סיבה שלא להמשיך ולהקפיאה עד תום בירור הערעור.

5.

המל"ל בתגובתו מיום 29.8.2019 גורס, כי עסקינן בערעור על שאלה עובדתית שנתבררה על-ידי בית המשפט המחוזי, תוך שמיעת עדים ובחינת ראיות, משכך סיכוייו של הערעור להתקבל – "קלושים ביותר" . המל"ל מבהיר, כי הלכה למעשה, לא בבקשה לעיכוב ביצוע עסקינן, כי אם בהגשת בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, שכן במסגרת פסק הדין לא ניתן כל סעד אופרטיבי. עוד טוען המל"ל, כי החברה "לא פירטה דבר בנוגע לנזק שיכול, כביכול, להיגרם לה, ללא עיכוב ביצוע פסק הדין" , ומשכך אין מקום להיעתר לבקשתה. המל"ל מתייחס באריכות לכך שהחברה לא צירפה תצהיר לבקשתה. לגישתו, הדבר נעשה שלא במקרה, "שכן כל הפרק 'העובדתי' המפורט בבקשה לעיכוב ביצוע, רצוף באי אמיתות והסתרת, ו/או עיוות עובדות רבות" . לבסוף טוען המל"ל, כי הגשת הבקשה בשיהוי ניכר מהווה שיקול נוסף לדחייתה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, ובחנתי את נימוקיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. "הכלל הבסיסי הקבוע בתקנה 466 לתקנות הינו כי 'הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים'. עיכוב ביצועו של פסק הדין הוא החריג לכלל" (בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן (22.2.2012)). בענייננו, לא מצאתי כי יש לחרוג מן הכלל הנ"ל. הבקשה דנא הוגשה בדקה ה-90; סמוך ונראה למועד תחילת ההשעיה. מצופה היה, כי לאחר שיהוי שכזה, תהא הבקשה מנומקת ומפורטת דיה – אך לא היא. החברה איננה מפרטת את הנזקים שעשויים להיגרם לה במקרה שהבקשה תידחה; החברה גם אינה תומכת טענותיה בתצהיר ( ע"א 9750/05

אליהו נ' אלנר (14.2.2006) ). כלל ידוע הוא, כי על המבקש עיכוב ביצוע מוטל הנטל להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענותיו (ע"א 7673/12 תנובה נ' גבעולים , פסקה 16 (24.1.2013)); כללים אלו חלים גם על בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור. משהחברה לא הרימה את הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, הרי שדין בקשתה להידחות.

7.

אשר על כן הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

החברה תישא בהוצאות המל"ל, בסך של 5,000 ₪.