ע"א 5578/07 ישיבת חברון כנסת ישראל נ. עו"ד אמיר שושני

1.

בהליך שבכותרת נתעוררה מחלוקת באשר ליכולתה של המערערת לקיים את הערעור. ברקע הדברים עומדות העובדות הבאות: בבית המשפט המחוזי בירושלים התנהל הליך הנוגע לפירוק עמותת ישיבת חברון כנסת ישראל (להלן: עמותת האם). את ההליך יזם רשם העמותות. בהחלטת הנשיא (דאז) ו' זיילר מיום 15.5.03 נקבע כי הוכחה עילת פירוק ומונה מפרק להליך הפירוק. משלא התקדם הפירוק מרצון של עמותת האם, הועברה העמותה להליכי פירוק לפני בית המשפט. בהמשך לכך, הורה בית המשפט ביום 9.5.07 על פירוק עמותת האם (להלן: החלטת הפירוק). על החלטת הפירוק הוגש הערעור שבכותרת. הערעור הוגש על ידי "עמותת חברון כנסת ישראל באמצעות עמותת ישיבת חברון גבעת מרדכי" (כתב הערעור מיום 25.6.07). עמותת ישיבת חברון גבעת מרדכי הינה עמותת בת של עמותת האם.

2.

ביום 8.8.07 הוגשה לבית המשפט "הודעה" מטעם הרב יעקב סרנא שהוא על פי ההודעה נשיא עמותת האם וגם העומד בראש עמותת "ישיבת חברון כנסת ישראל גאולה" שגם היא עמותת בת של עמותת האם. על פי האמור בהודעה, עמותת האם לא החליטה להגיש ערעור ולא הסמיכה אף אחד להגיש ערעור בשמה. עוד נרשם, כי לרב סרנא נודע על העניין והערעור מן העיתונות. מטעם זה נתבקשה מחיקת הערעור. המערערת הגיבה להודעה זו. לטענתה, הרב סרנא אינו צד להליך ואין לו כל מעמד בו. אם מבקשת עמותת הבת ישיבת חברון גאולה לנקוט הליך בנדון, היה עליה לפעול בנפרד ואין יסוד לטענה לפיה לא ידע על ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי.

3.

הרב סרנא הגיב לתגובה זו (ביום 4.9.07), בתגובה טען כי לא היה לבא כוחה של עמותת הבת "ישיבת חברון גבעת מרדכי" יפוי כח לנהל את הליך הפירוק בשם עמותת האם. אף לגוף העניין טען כי בעוד שלעמותת הבת "ישיבת חברון גבעת מרדכי" היה אינטרס בפירוק עמותת האם, לעמותת האם לא היתה סיבה לפירוק. בתגובה לכך, ביקשתי ביום 16.9.07 מבאי כח המערערת להציג יפוי כח לייצוג עמותת האם, והכל כקבוע בתקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

4.

ביום 8.10.07 הומצא יפוי כח, חתום על ידי שלושה מחברי עמותת האם, יפוי כח שנחתם בו ביום. בעלי הדין האחרים ובכלל זה הרב סרנא, הגישו טיעונים בשאלת השלכתו של יפוי הכח על השאלה שלפני. הרב סרנא טען כי אין תוקף ליפוי הכח שכן עומד הוא בניגוד לתקנון עמותת האם. על כן, שב וטען כי ההליך שבכותרת הוגש שלא כדין. משיב מס' 1, המפקח על פירוק עמותת האם, טען כי מדובר בהליך פירוק כנגד עמותת האם ולכן אין ליתן מעמד לעמותת הבת "ישיבת חברון גבעת מרדכי" בעניין זה, משיב מס' 2, רשם העמותות, הודיע כי אין לו עמדה בשאלה מיהו המוסמך לייצג את עמותת האם. משיב מס' 3, כונס הנכסים הרשמי, הודיע כי אין הוא מתנגד לבקשה למחיקת ההליך אם כי לא יביע עמדה בשאלה מיהו המוסמך לייצג את המערערת. יצוין עוד, כי המערערת בקשה לחקור את הרב סרנא על תצהירו שצירף להודעותיו וכן להגיש ראיות המוכיחות כי בידה יפוי כח כדין מעמותת האם. הרב סרנא התנגד לבקשה זו תוך שהוא חוזר על טענותיו בנדון.

5.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה למחיקת ההליך להידחות ויש להמשיך ולבררו בשלב זה כסדרו. אכן, קיימת מחלוקת בין הרב סרנא לבין מגישי הערעור שלפני, בכל הנוגע לסמכותם לקיים הליך זה כמו גם ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא. עם זאת, אין מקום להכריע בטענות אלו של הרב סרנא במסגרת ערעור זה בשלב הדיוני בו הוא מצוי. מן החומר שלפני עולה כי הרב סרנא ידע על ההליך שנתקיים שלפני בית המשפט קמא ואף ידע כי "עמותת חברון גבעת מרדכי" היתה צד להליך זה. בשל פסק דין של בית הדין הרבני, לא השתתף הרב סרנא בהליך זה. הטענה לפיה לא ידע כי באי כוחה של עמותת הבת "ישיבת חברון גבעת מרדכי" נטלו על עצמם בשלב מסוים את ייצוגה של עמותת האם מעוררת קושי, בייחוד בשים לב לכך שההליכים נוהלו על ידי באי הכח בערעור זה עוד משנת 2005 וכעולה למשל מנספח ד'1 להודעת הערעור, בו צוין בא כוחה של עמותת האם עו"ד גרין על אותו כתב בית דין שנשלח גם לישיבת חברון "כנסת ישראל" גאולה, על פי הכתובת המצוינת גם בהודעתו של הרב סרנא ככתובתו בהליך שלפני. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה זו של הסמכות לייצג את המערערת בהליך זה, סבור אני כי לו מבקש הרב סרנא לטעון כי ההליך בבית המשפט קמא היה למעשה חסר תוקף וכך גם ערעור זה, עליו לקיים בנדון הליך נפרד בבית המשפט המחוזי, במסגרתו תוכלנה להתברר טענותיו בנדון לגופן (ומבלי להביע עמדה לעניין סיכוייו של הליך מעין זה). בטענות אלו כפי

שבאו לפני בשלב הערעור, לא מצאתי בנסיבות העניין משום עילה לבירורן בערעור או עילה למחיקתו. ממילא איני מוצא מקום גם לקיים בירור ראייתי נוסף כבקשת המערערת בעניין זה.

6.

התוצאה היא, כי דין הבקשה למחיקת הערעור להדחות, והוא ימשיך ויתברר כמקובל. אין צו להוצאות בהליך זה. החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין.