ע"א 5591/98 הירש גדליהו נ. מרים הירש

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.הערעור שלפנינו הוא על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י. עדיאל) שנתן פסק-דין הצהרתי בו הצהיר כי הדירה נשוא התביעה היא נכס משותף למערער 3 ולמשיבה שהיו נשואים זה לזה והתגרשו בינתים. כן הוצהר כי הרהיטים ומטלטלי הבית שנצברו במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג, הם רכוש משותף של בני הזוג. על כך ערעורם של המערערים שבפנינו, שהם בעלה לשעבר של המשיבה והוריו. הערעור מתרכז בנושא הדירה. בנוסף לכך סב הערעור על שתי החלטות של בית משפט קמא שהביאו למחיקת תצהירי המערערים.

2.המערערים הגישו בקשה לראיות נוספות בערעור. כל הראיות הנזכרות בבקשה הן מסוג הראיות שיש להגיש בערכאה הראשונה. אין ממש בטענה ש"המסמכים לא קבלו ההתייחסות הראויה להם". אי התייחסות למסמכים, ככל שלא היתה התייחסות להם, נובעת מכך שלמערערים היה יומם בבית המשפט ואם לא נצלו זאת, אין להם להלין אלא על עצמם.

3.טענתם המרכזית של המערערים היא שהדירה נקנתה על ידי המערערת 2, אם המערער 3, מכספה והדירה היא בבעלותה ולפיכך אין מקום לחלקה כפי שעשה בית המשפט.

שאלה זו לובנה והובהרה בצורה מפורטת ומנומקת על ידי הערכאה הראשונה, הן מן הצד העובדתי והן מן הצד המשפטי. מבחינה עובדתית קבע בית המשפט על סמך החומר שהיה בפניו, כי הובטח למשיבה ולהוריה שדירת המגורים תהיה של שני בני הזוג וכי היא תרשם על שמה יחד עם בעלה. בית המשפט קיבל את דברי המשיבה בנושא זה ומצא להם תימוכין בראיות על דברים שהוחלפו בין בני הזוג והוריהם לגבי הדירה וכן בראיות נוספות. בקביעות עובדתיות אין בית משפט זה מתערב ולא מצאנו כי במקרה דנן יש מקום להתערבותנו. בהסתמך על עובדות אלה קבע בית המשפט את קביעותיו המשפטיות ביישמו נכונה את הדין החל ואת הפסיקה בנושא זה.

4.יש לציין שגם אם אכן נקנתה הדירה מכספי האם, עדיין אין בכך כדי להביא לקביעה שהדירה היא שלה. מלכתחילה נרשמה הדירה על שם המערער 3 שהעביר אותה על שם אמו. אין באלה כדי לשלול את העובדה, שהיא נקנתה מלכתחילה עבור הזוג הצעיר גם אם נקנתה מכספי האם.

5.אשר לערעור על שתי החלטות בית המשפט בהן הוחלט למחוק את התצהירים שהוגשו מטעם המערערים משום הסחבת המכוונת שנקטו בה כדי לסכל את ההליך, תוך גילוי של זלזול בבית המשפט, יש לומר, כי ההחלטות מפרטות בפירוט רב את העובדות הקשורות בהתארכות הדיון, בהיעדרות המצהירים, בסירוב להופיע ובדחיות, שהביאו את בית המשפט למחיקת התצהירים. לא בנקל החליט על כך בית המשפט והוא נדרש לשתי החלטות מנומקות כדי לעשות כן. אין מקום להתערב בהחלטות אלה.

יש לציין שנכסים נוספים שלגביהם נתבקש בית המשפט להכיר בשיתוף לגביהם, לא הוכרו ככאלה, למשל המרפאה, למרות שנרשמה גם על שם המשיבה.

6.סוף דבר, הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבה הוצאות בסך 7,500 ש"ח.