ע"א 5595/03 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. עז' המנוח נוג'דאת אחמד ו-

השופט א' ריבלין:

המשיבים (המערערים שכנגד) הם עזבונו ויורשיו של המנוח אחמד נוג'דאת ז"ל, שמצא את מותו בתאונת-דרכים. המערערת היא חברת הביטוח, אשר ביטחה את השימוש ברכב שהיה מעורב בתאונה, והיא מלינה כנגד פסק-הדין שניתן בבית-המשפט המחוזי בכל הנוגע לחישוב הפיצויים שנפסקו.

מבין טענותיה, ראויות לבדיקה שתיים. בסיס השכר של המנוח, אשר שימש את בית-המשפט לצורך קביעת נזקיהם של התלויים נקבע בהסתמך על הסכמים שנחתמו בין פקיד השומה לבין רואה-החשבון של המנוח. המערערת סבורה, כי לא היה מקום לסמוך על הסכמים אלו לצורך קביעת גובה השכר שהיה משתלם למנוח אלמלא התאונה, מן הטעם שהם נחתמו לאחר מותו של המנוח וממילא אינם יכולים לשמש ראייה בת סמך להכנסותיו האמיתיות.

טענה זו אין לקבל.

בית-המשפט המחוזי שוכנע כי אין שוני בין ההסכמים שנערכו בשלב מאוחר כאמור, לבין ההסכמה אליה הגיע המנוח עצמו, באמצעות מייצגיו, זמן רב קודם לפטירתו. הדמיון בין הסכומים, כך קבע בית-המשפט קמא, ובדין כך קבע, מלמד כי ראוי לסמוך על שיעור ההסכמה כפי שנקבע.

לעומת זאת, יש ממש בטענה אחרת של המערערת, שעניינה טעות שנפלה בחישובי בית-המשפט בכל הנוגע לגובה הפסדי התלות. טעות זו יש לתקן באופן שהפסדי התלות בעבר ובעתיד גם יחד יעמדו, נכון ליום פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי, על סכום של 1,203,757 ש"ח.

אין עילה להתערב במקרה זה בנתונים שהביא בית-המשפט בחשבון קביעת גיל התלות.

אשר לערעור שכנגד, נראה כי בנסיבות העניין ולנוכח אופי עיסוקיו של המנוח, עובדת היותו עצמאי, ראוי היה להניח כי הוא היה ממשיך בעבודתו גם מעבר לגיל 65 ועד לגיל 70 שנים. חישוב הפסדי התלות יערך בהתאם לנתונים שנקבעו כאמור – על-פי חוות-דעת אקטוארית. לא יבואו הצדדים לכלל הסכמה בדבר שערוכה של התוספת הזו, ישובו ויפנו לבית-המשפט המחוזי על-מנת שיכריע בדבר. שכר טירחת עורך-הדין בבית-המשפט המחוזי יחושב בהתאם. במובנים אלה מתקבלים הערעור והערעור שכנגד.

אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.