פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
564/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשים:
1. אברהם גרמיזה
2. משה בן מנחם
נ ג ד
המשיבים:
לילה עבד אלגאני סואלחי ואח'
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשים:
עו"ד מרים דונין;
עו"ד שלמה גזלה
החלטה
בין המבקשים למשיבים נכרת חוזה במסגרתו רכשו הראשונים, בתמורה ל-350,000 דולר, חלקה ועליה בית מגורים. עם חתימת החוזה, נרשמה הערת אזהרה בפנקסי רישום המקרקעין. כעבור שנה, ביום 10.1.07, הודיעו המשיבים על ביטול החוזה, בהתאם להוראת סעיף 9(ד) שבו. הוראה זו קבעה כך:
"היה ותחוייב עיסקה זו בין הצדדים במס שבח ו/או מס אחר כלשהו מעבר לסכום של חמישים אלף דולר ארה"ב, לפי ערכו של שער הדולר ביום החיוב תהא עיסקה זו בין הצדדים בטלה ומבוטלת".
משהודיעו המבקשים כי הם עומדים על קיום העסקה, הגישו המשיבים תובענה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, וביקשו להצהיר על בטלות החוזה. בית-המשפט ( כבוד השופט י' זפט ) קבע כי את האמור בסעיף 9(ד) לחוזה יש לראות כתנאי מפסיק, כמשמעו בסעיף 27(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. תנאי זה התקיים כאשר התברר שרשויות המס דורשות מהמשיבים לשלם מס בגובה 131,755 דולרים (מס מכירה ומס שבח). טענת המבקשים כי בנוסף לחוזה הכתוב הגיעו הצדדים גם לחוזה על-פה, לפיו החוזה יישאר תקף גם אם סכום המס יעלה על 50,000 דולרים, נדחתה. תוצאת הדברים הייתה שבית-משפט קמא קיבל את התובענה, הצהיר על בטלותו של החוזה והורה על מחיקת הערת האזהרה.
כנגד פסק-דין זה הגישו המבקשים ערעור ועמו הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור. המבקשים מציינים כי בית-משפט זה נוהג לעכב כעניין שבשגרה פסקי-דין שעניינם מכירת מקרקעין, ולהשקפתם סירובו לעשות כן במקרה הנוכחי יסב להם נזק בלתי הפיך. חששם של המבקשים הוא שהמשיבים יעבירו את הזכויות במקרקעין לצד שלישי, ובכך יסכלו כל אפשרות להביא לאכיפת החוזה.
המשיבים מתנגדים לבקשה, נוכח השקפתם כי סיכוייו של הערעור הינם קלושים. כן נטען, כי הערת האזהרה אותה הורה בית-המשפט המחוזי לבטל נמחקה כבר בתאריך 13.12.07, והגשתה של הבקשה הנוכחית בחלוף חודשיים ימים, לא רק שלוקה בשיהוי ניכר, אלא שלא נותר עוד מה לעכב. המשיבים מציינים עוד, כי כל אשר שולם על חשבון העסקה היה סכום של 5,000 דולרים, ובנסיבות אלו אין לראות במבקשים כבעלי זכות כלשהי במקרקעין.
דין הבקשה להידחות. כידוע, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים, הואיל וצד שזכה בדין זכאי ליהנות מפירות זכייתו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עיכוב ביצוע הוא אפוא סעד חריג הניתן רק באותם מקרים בהם מוכיח המבקש כי סיכוייו של הערעור טובים, וביצועו של פסק-הדין יסב לו נזק אותו לא ניתן יהיה לתקן אם ערעורו יתקבל (ע"א 3906/07 טופז נ' בנק הפועלים (טרם פורסם, 24.6.07)).
חלק לא מבוטל מטענות המבקשים בערעור טענות עובדתיות הן, ובנסיבות אלו לא אוכל להעריך את סיכוייו של הערעור כטובים. מאידך, קיים חשש שאם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין עלולים המבקשים, ככל שיזכו בערעור, לעמוד בפני שוקת שבורה אם ימכרו המשיבים את זכויותיהם בנכס לצד שלישי. לפיכך, ובהתחשב במאזן הכולל של האינטרסים הנוגדים של הצדדים, אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין, ובלבד שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט, בתוך 10 ימים, סכום של 100 אלף ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת נזקיהם של המשיבים.
ניתנה היום, ט' אדר ב' התשס"ח (16.3.08).
ש ו פ ט