ע"א 5662/00 ששון נעים - רו"ח נ. ירון פרץ

1.המשיבים נשאו, בתקופות שונות, בתפקידי ניהול בשתי עמותות באשקלון, בעמותת "סל"א - סטודנטים למען אשקלון" ובעמותת "אגודת הסטודנטים של מכללת אשקלון". ביום 14.11.99 הורה רשם העמותות על מינוי המבקש, רו"ח נעים כחוקר (להלן - החוקר), מכוח סעיף 40 לחוק העמותות, התש"ם1980- (להלן - חוק העמותות), בעקבות חשש כי העמותות האמורות אינן מתנהלות בהתאם לחוק.

2.החוקר החל בעבודתו וזימן לחקירה את המשיבים. החוקר ביקש מן המשיבים להמציא לו מידע שהיה נחוץ לו לצורכי חקירתו. בחודש יולי, 2000, הטיל החוקר על המשיבים קנסות. הנימוק לקנסות היה, בין היתר, כי המשיבים לא שיתפו פעולה עם החוקר במובן זה שלא עמדו בחובתם להציג בפניו את המידע אותו דרש. בחודש מרץ, 2001, הטיל החוקר קנסות נוספים על המשיבים. חלקם בגין אי תשלום הקנס הראשון שהוטל עליהם בחודש יולי, 2000.

3.עם הטלת הקנסות, הראשונים והמאוחרים, העביר החוקר הודעה בדבר הטלתם לנשיא בית המשפט העליון כנדרש על-פי סעיף 11(ג) לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט1968- (להלן - חוק ועדות חקירה). מכוח אותו סעיף רשאי הנשיא או שופט אחר לבטל את הקנס או להפחיתו. ביום 19.4.01 מסר היועץ המשפטי לממשלה הודעה על פיה הוא מבקש להצטרף להליך מכוח סמכותו על פי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש].

4.בדיון בפני, טען החוקר כי, ככלל, המשיבים לא שיתפו עמו פעולה. כך, למשל, הוא טען כי משיב מס' 1 לא התייצב לחקירה בשל טענתו כי "רשם העמותות הוא גוף חיצוני ואין לו מה להתייחס אליו". הוא מוסיף, כי המשיבים 1 ו2- לא שיתפו עמו פעולה באופן המצדיק את הטלת הקנסות. לטענתו, משיב מס' 3 אכן שיתף פעולה באופן הולם, אולם הוא נושא באחריות כיו"ר עמותה לאי ביצוע הוראות בדבר אופן ניהול העמותות, אותן הטיל החוקר, עובדה המצדיקה את הטלת הקנס. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הטעים כי סמכות הענישה הנתונה לחוקר מטעם רשם העמותות נועדה להבטיח את יעילות חקירתו. סמכותו היא לערוך חקירה ולדווח לרשם העמותות. אין הוא מוסמך "לתקן את מה שהוא רואה". ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הוסיף כי יש מקום לביטול חלק מן הקנסות שהוטלו על המשיבים זאת משום שהם ניתנו על בסיס נימוקים שגויים. עם זאת, יתר הקנסות הוטלו בשל נימוקים תקפים ולפיכך אין מקום להתערבות בהם. משיבים 1 ו3- מבקשים כי אורה על ביטול הקנסות כולם. לטענתם הוטלו עליהם הקנסות שלא כדין.

5.בחודש יולי 2000, כאמור, הטיל החוקר שלושה קנסות על שלושת המשיבים. על משיב מס' 1 הוטל קנס בסך של 1800 ש"ח. החוקר נימק את הקנס בעובדה כי המשיב מס' 1 לא התייצב לחקירה שנקבעה לו. בכך מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 11(א)(1) לחוק ועדות חקירה. נמצא, אפוא, כי הטלת קנס זה היא בגדר סמכותו של החוקר. החוקר הוסיף כי משיב מס' 1 לא המציא לו מסמכים שהוצרכו לו לחקירתו. עובדה המקימה, לכאורה, את העילה הקבועה בסעיף 11(א)(2) לחוק ועדות חקירה. אולם, המסכת העובדתית הקשורות בעילה זו אינה ברורה די הצורך. החוקר גם לא ציין מה טיבם של המסמכים הנדרשים ומדוע הם נצרכו לו לחקירתו. אין חולק כי המסמכים הומצאו, בסופו של דבר, לידי החוקר. גם בדיון שבפניי טען המשיב מס' 1, בניגוד למצוין בהודעת הקנס, כי הוא המציא לחוקר במועד את המסמכים אותם נתבקש להמציא וכי יש אפוא לבטל את הקנס שהוטל עליו. הוא מציין גם מכתב תגובה אותו שלח לחוקר, בעקבות הקנסות שהוטלו עליו, בו הוא מפרט עובדה זו. לטענותיו אלה לא הונחה כל תשתית ראייתית. המכתב אליו הוא מפנה נשלח לחוקר לאחר הטלת הקנס השני, קרוב לשמונה חודשים לאחר הטלת הקנס הראשון. במהלך תקופה זו בחר משיב מס' 1 שלא להגיב כלל על הטלת הקנס הראשון על ידי החוקר. סביר היה לצפות מאזרח המקבל הודעה מנהלית בדבר חיובו בקנס, בהנחה שהוא טוען לחפותו, כי יפעל בהקדם לביטולו ולא ישתהה תקופה ארוכה עד שיחליט לפעול. כנגד טענות המשיב, לפנינו הודעת החוקר, מיום 28.7.2000, על פיה טרם נמסרו כל המסמכים אותם נתבקש המשיב למסור ביום 27.6.2000 בתוך חמישה ימים. בנסיבות העניין, בהן ברור כי לפחות עילה אחת הקבועה בסעיף 11(א) לחוק ועדות חקירה מתקיימת בענייננו אין אפוא להיעתר לבקשת משיב מס' 3 לביטול הקנס. עם זאת, יש לציין כי סעיף 11(א) מפנה לענין הטלת הקנס לסעיף 40(2) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. על פי סעיף זה גובה הקנס המקסימלי עומד על 1900 ש"ח. הקנס אותו הטיל החוקר עומד על 1800 ש"ח שהם כמעט כגובה הסכום המירבי המותר. בנסיבות העניין, ולאור כל האמור לעיל, נראה כי סכום זה איננו סביר. אני מורה אפוא על הפחתת גובה הקנס ולהעמדתו על 600 ש"ח.

6.על משיב מס' 2 הוטל קנס בגובה זהה. החוקר ציין שלושה נימוקים להטלתו. הראשון, עניינו בדרישת החוק להמצאת מסמכים על ידי המשיב שלא נענתה. השני, עניינו דרישת החוק כי המשיב יעביר מניה שברשותו לבעלות אחת העמותות אותן נתבקש החוקר לחקור. השלישי, עניינו אי התייצבותו של המשיב 3 לחקירה במועד שנקבע לו. הנימוק השלישי הוא נימוק ראוי להטלת הקנס. כך גם הנימוק הראשון, אף כי מן הראוי היה כי החוקר יבהיר מה טיבם של המסמכים אותם דרש ומדוע הם נצרכים לחקירתו. נימוקים אלה מקיימים, לכאורה, את התנאים הקבועים בסעיף 11(א)(2) ו11-(א)(1) לחוק ועדות חקירה. הנימוק השני אינו, לכאורה, בסמכותו. תפקידו של החוקר הוא לחקור את העובדות (סעיף 40(א) לחוק העמותות). אין הוא מוסמך להמליץ המלצות אופרטיביות וודאי שאין הוא מוסמך לחייב את הנחקרים לבצע פעולות שאינן קשורות למלאכתו זו. דרישתו של החוקר מן המשיב 2 להעביר את הבעלות במניה איננה בסמכותו. ממילא הקנס שהוטל בגין אי ביצוע פעולה זו איננו בגדר סמכותו. זו גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה. נמצא, אפוא, כי אל שיקולי החוקר בהטלת הקנס התווסף שיקול פסול. האם יש בשקילת השיקול הפסול כדי להביא לבטלות הקנס? נראה כי התשובה לשאלה זו היא כי יש לבטל את ההחלטה רק "אם סביר להניח כי אילולא השיקול הזר, הרשות הייתה מקבלת החלטה שונה" (י' זמיר הסמכות המנהלית (כרך ב', תשנ"ו) 747). נראה, כי גם לולא שקל החוקר את השיקול הפסול היה מטיל על משיב 2 את הקנס. זאת, שמשום בנסיבות המקרה דנן, הטיל החוקר קנס בגובה דומה על המשיב מס' 1 על אף ששם נומק הקנס בנימוקים הזהים לנימוקים הראשון והשלישי דנן בלבד. לפיכך, אין מקום לביטול הקנס שהוטל על משיב מס' 2. עם זאת הדברים שציינתי לעיל ביחס לגובה הקנס תקפים גם לענייננו. אני מורה אפוא על הפחתת הקנס לסך של 600 ש"ח.

7.על המשיב מס' 3 הוטל קנס בסך 720 ש"ח. על פי המתואר על ידי החוקר, נתבקש המשיב מס' 3 להמציא מסמכים לחוקר שנדרשו לחקירתו. אולם, המשיב 3 המציא רק חלק מן המסמכים ולפיכך הוטל עליו הקנס. בכך, נתמלאה הדרישה הקבועה בסעיף 11(א)(2) לחוק ועדות חקירה. נמצא, אפוא, כי גם הטלת קנס זה היא בגדר סמכותו של החוקר. אולם הדברים שאמרתי לעיל ביחס לגובה הקנס וסבירותו תקפים גם כאן. בהתחשב בעובדה כי מידת אי שיתוף הפעולה של המשיב 3 פחותה מאלה של שני המשיבים האחרים, עובדה שמצאה את ביטויה בנימוקים להטלת הקנס כפי שפורטו על ידי החוקר כמו גם בהבדלי גובה הקנסות שהושתו עליהם, אני מורה על הפחתת הקנס לסך של 240 ש"ח.

8.ביום 20.3.2001 הטיל החוקר קנסות נוספים של שלושת המשיבים. על משיב מס' 1 הוטל קנס בסך 1700 ש"ח. הנימוק להטלת הקנס היה העובדה כי המשיב 1 טרם המציא לחוקר אישור בדבר תשלום הקנס שהוטל עליו בחודש יולי 2000. מדובר בהטלת קנס עונשית בגין אי תשלום הקנס המקורי. הנימוק להטלת קנס זה אינו קשור בעובדה כי המשיב מס' 1 איננו משתף פעולה עם החוקר בכל הקשור לבירור המסכת העובדתית. העילה להטלת הקנס איננה מן העילות הקבועות בסעיף 11(א) לחוק ועדות חקירה. הטלת קנס זה נעשתה שלא בסמכות. זו גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה. אני מורה אפוא על בטלותו של קנס זה.

9.באותו מועד הוטלו על משיב מס' 2 שני קנסות. הראשון בסך 1700 ש"ח והשני בסך 1200 ש"ח. הנימוק להטלת הקנס הראשון היה זהה לנימוק שבגינו הוטל הקנס בחודש יולי 2000, קרי, אי המצאת המסמכים אותם נתבקש משיב 2 להמציא. הנימוק להטלת הקנס השני היה העובדה כי המשיב טרם המציא לחוקר אישור בדבר תשלום הקנס שהוטל עליו בחודש יולי 2000. הנה כי כן, הטלת הקנס הראשון היא בגדר סמכותו של החוקר. היא מקיימת את העילה הקבועה בסעיף 11(א)(2) לחוק ועדות חקירה. אולם, הטלת הקנס השני נעשתה שלא בסמכות. מדובר בהטלת קנס עונשית בגין אי תשלום הקנס שהוטל על המשיב מס חודשים קודם לכן. הנימוק להטלת קנס זה אינו קשור בעובדה כי המשיב מס' 2 איננו משתף פעולה עם החוקר בכל הקשור לבירור המסכת העובדתית והוא איננו מקים את אחת מן העילות הקבועות בסעיף 11(א) לחוק ועדות חקירה. אכן, בדיון בפניי הסכימו ב"כ היועץ המשפטי לממשלה והמבקש כי דין קנס זה להתבטל. על בסיס זה ולאור הנימוקים שהובאו לעיל אני מורה על הפחתת הקנס הראשון לסך של 550 ש"ח ועל ביטולו של הקנס השני.

10.גם על משיב מס' 3 הוטל קנס בחודש מרץ 2001. גובה הקנס נקבע ל1700- ש"ח. הנימוקים להטלתו קשורים בשורה של הנחיות אופרטיביות הקשורות לניהול העמותות אותן הטיל החוקר על המשיב 3. כך, למשל, הורה החוקר למשיב 3 לכנס אסיפה כללית של חברי אחת העמותות. כך, למשל, הורה החוקר למשיב מס' 3 להעביר לידי רשם החברות אישור בדבר העברת המניה שהייתה בידי המשיב מס' 2. נראה כי הטלת הקנס נגועה בחוסר סמכות. יתכן, זאת מבלי להביע כל עמדה לגופן של ההוראות, וההוראות אותן הטיל החוקר ראויות כולן במובן שהן דרושות לשם שמירה על חוקיות ניהול העמותות. דא עקא, סמכותו של החוקר להטיל קנסות נגזרת מתכלית ההוראה המסמיכה והיא: חקר המסכת העובדתית (סעיף 40(א) לחוק העמותות). העילות היחידות בגינן רשאי החוקר להטיל קנס קבועות בסעיף 11 לחוק ועדות חקירה. אי קיום ההוראות האמורות על ידי משיב מס' 3 אינו מקים כל עילה להטלת קנס. עולה, אפוא, כי הטלת הקנס האמור איננה מתיישבת עם התכליות המונחות בבסיס סמכותו של החוקר ואיננה עומדת בתנאי סעיף 11 לחוק ועדות חקירה. זו גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה. אני מורה, אפוא, על בטלותו של הקנס השני שהוטל על משיב מס' 3.

11.מן האמור לעיל עולה כי על המשיב מס' 1 לשלם קנס בגובה 600 ש"ח. על המשיב מס' 2 לשלם שני קנסות, האחד בסך 600 ש"ח והשני בסך 550 ש"ח. המשיבים ישלמו את הקנסות בתוך שלושים יום מהיום. ביחס למשיב מס' 3, מתברר כי הוא בינתיים הוא שילם את הקנס המקורי בסך 720 ש"ח. מאחר וכאמור לעיל הופחת קנס זה ל240- ש"ח בלבד, הריני מורה לאוצר המדינה להשיב לו את יתרת הסכום, קרי 480 ש"ח.