ע"א 5665/16 זקשבסקי יצחק נ. עו"ד שמואל לביא

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

ערעור זה מופנה כלפי הכרעתו של בית המשפט המחוזי בנצרת שלא לבטל תביעת חוב של משיבה 3 כלפי המערער, חייב בהליכי פשיטת רגל. תביעת החוב התבססה על פסק דין שניתן ב-2004 ללא הגנה נגד החייב ומספר חברות, להשבת כספים ששולמו (בשיקים), כמקדמות בעבור לינות בכפר נופש שהמערער היה אחד ממנהליו. הנאמן קיבל את תביעת החוב באופן חלקי (656,304 ₪ מתוך 1,048,656 ₪ שנתבעו), גם על דרך של "הרמת מסך". זאת, לאחר שבחן עובדתית את הטענה, את היחסים עם הנושה משיבה 3 שקדמו לתשלום, ואת העובדה שהמערער תבע את שותפיו בכפר הנופש על בסיס חוב אישי – בעוד שטענתו אל מול הנאמן היא כי מעמדו לא היה כבעל עניין אישי אלא כעובד של חברה.

ב.

בית המשפט קמא, תוך התחשבות במדיניות הנותנת ככלל תמיכה לנאמן ומנהל מיוחד, דחה את טענת המערער. הודגש, כי הוא לא פנה לביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, חרף טענותיו כי כתב התביעה לא הומצא לו, וגם תבע את שותפיו לחלוק עמו את כשלון העסק; כך – מה גם שטענתו לעניין העדר חיוב אישי היתה כבושה, ואין לקבלה לגופה. על כן אימץ בית המשפט את עמדת הנאמן.

ג.

הערעור מכוון במהות כנגד הקביעות העובדתיות של הנאמן ובית המשפט קמא. בין השאר נטען, כי אין מקום לחיוב אישי שכן לא נוצרה כל מערכת יחסים אישיים בין המערער לנושה המשיבה 3. עוד נטען – כאמור – כי לא היתה מסירה למערער של כתב התביעה שלגביו ניתן פסק דין.

הנאמן טען, כי לפנינו השתק שיפוטי נוכח התביעה האישית שהגיש המערער כנגד שותפיו, העומדת בסתירה לטענתו באשר ל"הרמת המסך".

באת כוח הכנ"ר ציינה כי המערער העלה את טענת אי החיוב האישי רק לאחר שהעלה הנאמן את הנושא. באת כוח המשיבה 3 הטעימה את אי הפניה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה, שנעשה חלוט.

שמענו גם את המערער עצמו, שטען כי בשל חוסר ידיעה לא פנה לביטול פסק הדין, וכי לא היה לו קשר אישי עם המשיבה 3 כפי שקבע הנאמן. לדבריו טעה, אך אין "להפיל עליו" את החוב, ומצבו האישי קשה.

ד.

נוכח השקפתנו כי אין להתערב בפסק הדין קמא הצענו למערער לחזור בו מן הערעור כדי לחסוך בהוצאות, אך הוא עמד על ערעורו, וזו זכותו.

ה.

לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור. יכולנו להכריע לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אך נוסיף דברים קצרים. המערער כנראה שגה בשכבר הימים כאשר לא פנה וביקש ביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. ואולם, לרועץ לו עומדת תביעתו כלפי שותפיו במישור האישי, והדבר יוצר השתק שיפוטי מובהק, שכן אין לאחוז בחבל משנה קצותיו. תביעתו זו (שהניבה כשלעצמה פרי מסוים) מעידה על היותו לא עובד גרידא של החברה שבה פעל אלא שותף בה, והוא הוא שגם "הרים את המסך" בעצם בתביעתו. הנושא של אופי יחסיו עם המשיבה 3 הוא נושא עובדתי, שהיה צריך להתברר בפני הנאמן ובבית המשפט קמא, כפי שגם אירע, ונקבעו קביעות עובדתיות אשר אין מקום להתערבותנו בהן. על כן התוצאה היא שפסק הדין קמא על נימוקיו עומד על תילו, מה גם שאין סיבה להטיל דופי בעבודת הנאמן – אשר גם לא הכיר בכל תביעת החוב של המשיבה 3 כולה אלא בחלקה. כידוע המדיניות השיפוטית – שאין סיבה לסטות הימנה כאן – היא לחזק בעלי תפקיד במלאכתם כשהיא נעשית ביושר ובמקצועיות.

ו.

איננו נעתרים איפוא לערעור. אנו נאלצים להשית הוצאות על המערער אך נעשה כן במשורה, במובן זה שישלם למשיבים 1 ו-3, כל אחד 2,500 ₪ (כולל), ובסך הכל 5,000 ₪.