ע"א 5718/07 צ'ארלס פריד נ. מרכז מסחרי בני פ.י.בע"מ

1.לפני בקשה לצירוף שלושת המבקשים כבעלי דין בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך – בהשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (מפי כב' השופט א' אברהם) מיום 3.5.07 (להלן: פסק הדין), לפיו נתקבלה תביעת המשיבה 1 ונקבע כי עסקת המכר שעשה המשיב 2, בעזרת המשיב 3, עם המערערים, בטלה. המבקשים בבקשה שלפני הינם הם הנתבעים בת.א. 523/03 (להלן: תיק עילבון), שעודו מתנהל לפני בית המשפט המחוזי בנצרת לפני שופט אחר (כב' השופט ב' ארבל) (להלן: בית המשפט המחוזי). בתיק עילבון תובעות 4 חברות פרטיות את המבקשים בטענה כי בעסקת מקרקעין שהתנהלה ביניהם באשר לקרקעות באזור עילבון שבגליל התחתון נפל פגם, המצדיק את ביטול העסקה, על כל המשתמע מכך.

2.

בבקשה שלפני נטען, כי אמנם לגופו של עניין אין כל קשר בין שני ההליכים, זה נשוא הערעור וזה המוסיף להתנהל בבית המשפט המחוזי (ת.א. 523/03 הנזכר), אולם בפסק הדין נשוא הערעור שלפני כלולות מספר אמירות המתייחסות לעניינם של הנתבעים בתיק עילבון ובכללן גם קביעות עובדתיות במחלוקות הנמצאות בלב תיק עילבון ושאינן נוגעות ישירות להליך שבכותרת. לפי הנטען, אמירות וקביעות אלה פוגעות בזכויות המבקשים, ועלולות אף לפגום בשיקול דעת בית המשפט המחוזי הדן בתיק עילבון, בבואו לפסוק בו כשהוא חף מכל דעה קדומה. על כן, טוענים המבקשים כי יש לאפשר להם להצטרף להליך כבעלי דין על מנת שיוכלו לבקש מבית משפט זה לקבוע כי אמירות בית המשפט קמא בפסק הדין חסרות כל תוקף, וכי על כב' בית המשפט המחוזי הדן בתיק עילבון להתעלם מהן בבואו לפסוק את דברו. בתמיכה לטענתם בדבר החשש לקיום דעה קדומה, מציינים המבקשים כי בדיון הוכחות שהתקיים ביום 5.6.08 במסגרת תיק עילבון הפנה בית המשפט את בעלי הדין לפסק הדין נשוא ההליך שבכותרת באומרו "כבר ניתן פסק דין בפרשה הכרוכה וקשורה בתיק". לבסוף, טוענים המבקשים כי אף מטעמי יעילות יש לצרפם להליך זה, שכן

אין בבקשתם הנקודתית והפרטנית בכדי להכביד על הדיון או לסרבלו, ואף ניתן להניח כי אם לא יישמעו טענותיהם בהליך זה, הרי שייאלצו להעלותן שוב במסגרת הליך ערעור על תיק עילבון, אם אכן יתקיים, תוך בזבוז מיותר של זמן שיפוטי.

3.

משיבים 1 ו-3 הסכימו לבקשה. המערערים ומשיב 2 (להלן: המערערים) התנגדו לה. לטענתם, הממצאים אשר נקבעו בפסק הדין אינם מהווים השתק פלוגתא או מעשה בית דין כלפי הצדדים לתיק עילבון, לרבות המבקשים, ולפיכך אין מקום להיענות לבקשה דנן. עוד טוענים המערערים, כי בפסק הדין אף ציין בית המשפט קמא כי אמירותיו לעניין תיק עילבון אינן בגדר הכרעות, אלא שכל מטרתן להבהיר את פסיקתו (שכן בשני ההליכים מ דובר בשיטות מרמה זהות). לבסוף, טוענים המערערים כי הדרך הנכונה לתקוף "דעה קדומה" הינה במסגרת אותו התיק או בערעור עליו. בתשובתם לתגובות המערערים, חזרו המבקשים על הטענות שהעלו בבקשתם, וטענו כי לטענות המערערים לעניין השתק פלוגתא אין רלבנטיות לענייננו.

4.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין שוכנעתי כי אכן אין מקום לצירוף המבקשים כבעלי דין נוספים להליך שבכותרת. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) מורה כי בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט לצוות על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. תקנה זו חלה גם בערעור (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה(5) 457 (1991)). על פי הכללים שנקבעו בבש"א 3973/91 הנזכר יש לבחון בקשה מעין זו שלפני על בסיס שאלת התקיימותם של שלושה תנאים: ראשית , האם מבקש ההצטרפות עלול להיפגע ישירות מתוצאת ההכרעה בערעור בלא צירופו; שנית , האם ההכרעה בערעור בלא צירופו של המבקש יכול ותכבול אותו במעשה בית דין; שלישית , האם שיקולי צדק ויעילות מצדיקים את הצירוף. על יסוד אמת מידה זו, כלום ניתן להיעתר לבקשה שלפני להצטרפות המערערים בהליך?

5.

תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אכן, ככל שבפי המבקשים להצטרף להליך שלפני, טענות לעניין הסתמכות בית המשפט הדן בתיק עילבון על ראיות שאינן קבילות בעניינם – או השתק שאינו מתקיים – ובעניין זה אין אני מביע כל עמדה – הרי שהדרך לפעול בנדון היא בטיעון לפני בית המשפט הדן בתיק עילבון בעת הזו או במסגרת ערעור לגופו של פסק-דינו כי ינתן, ולא במסגרת ההצטרפות בנסיבות המקרה לערעור דנן. המבקשים אינם קשורים ישירות להליך שלפני ואף לשיטתם אין פסק הדין נשוא ההליך קושר אותם. מעבר לכך, נראה כי לב ליבה של הטענה בבקשה שלפני היא למעשה שאלת קיומה של דעה קדומה או שמא חשש ממשי למשוא פנים בהמשך ניהול ההליך בתיק עילבון. לשון אחר, אף המבקשים טוענים כי אין בממצאים שנקבעו בפסק הדין נשוא הליך זה כדי לחייבם ישירות בהליך שבתיק עילבון אלא שמבקשים הם למנוע אמירות אלו שבפסק הדין בשל החשש להשפעה על המשך ההליך בעניינם. לדידי, אין לראות גם במצב דברים זה משום פגיעה ישירה או חשש למעשה בית דין כאמור בתנאים שנקבעו בבש"א 3973/91 הנזכר. טענה לפסילת בית המשפט בתיק עילבון – אם תיטען – ואיני מביע גם בעניין זה כל עמדה – תוכרע לגופה על-ידי היושב בדין ובמידת הצורך יוכל מי מבעלי הדין לערער על החלטה זו שבדיני הפסלות. אין לעקוף מסלול זה שבדין על דרך של הצטרפות להליך אחר – בערעור – שהמבקשים לא היו צד לו ואין להם נגיעה אליו מעבר לאמור לעיל. במצב דברים זה, ומשזהו טעם הבקשה שלפני (השוו ודוקו, בג"ץ 188/96 צ'רינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום , פ"ד נב(3) 721 (1998)), דין הבקשה להצטרפות להידחות, וכך אני מורה. אין צו להוצאות בבקשה זו. החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין. החלטה זו תישלח לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.