ע"א 5726/00 שמעון חזן נ. מדינת ישראל

בשל הרשעתו בדין בעבירות אלימות כלפי אשתו ובתו הקטינה, גזר בית-משפט השלום על המבקש שנים-עשר חודשי מאסר בפועל; שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי, שבתוך שלוש שנים לא יעבור עבירות לפי סעיפים 368ב, 368ג, תקיפה בנסיבות המפורטות בסעיף 382(ב) ו-(ג) לחוק העונשין ועבירה של כליאת שווא; ועוד שישה חודשים על-תנאי, שבמהלך אותה התקיפה לא יעבור עבירות איומים והיזק בזדון. כמו כן הופעלו נגד המבקש שני עונשי מאסר על-תנאי; האחד של שישה חודשים והשני של תשעה חודשים. העונשים הופעלו חלקם במצטבר וחלקם בחופף, כך שבסך הכול חויב המבקש לרצות שישה-עשר חודשי מאסר. בית המשפט המחוזי, שלפניו השיג המבקש על הרשעתו ועל חומרת עונשו, קיבל בחלקו את הערעור על גזר הדין וחפף את כל תקופת המאסר המופעל לתקופת העונש שנגזר בשל העבירות הנוכחיות, כך שתקופת המאסר הכוללת שעל המבקש לרצות הופחתה לשנים-עשר חודשים. המבקש עותר למתן רשות לשוב ולערער על חומרת עונשו לבית-משפט זה. לטענת סניגורו של המבקש, בגזרם את הדין לא נתנו ערכאות קמא משקל ראוי לזמן שחלף מעת ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום (שלוש שנים); לעובדה כי שליחתו של המבקש למאסר יותר מחמש שנים לאחר ביצוע העבירות תפגע גם במשפחתו, שהמבקש הוא מפרנסה היחיד; ולעובדה כי מאז ביצוע העבירות נשוא הרשעתו לא נזקפו לחובת המבקש עבירות נוספות.

העיון בפסקי הדין של ערכאות קמא מעלה, כי שיקולים אלו נלקחו על-ידן בחשבון. בית-משפט השלום, בגזרו את דינו של המבקש, התחשב בנסיבה המקלה של חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום (שלוש שנים), וכן התחשב בעובדה כי המבקש הינו המפרנס היחיד של המשפחה. בית המשפט המחוזי, בהמתיקו את העונש, התחשב בזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין (חמש שנים) ובעובדה שכנגד המבקש לא נפתחו תיקים נוספים במשך תקופה זו.

לאור אופי העבירות, ולנוכח הרשעותיו הקודמות של המבקש, הגעתי למסקנה כי הבקשה איננה מעמידה עילה ראויה למתן רשות להגשת ערעור נוסף לבית-משפט זה.

הבקשה נדחית.