ע"א 5750/97 מוחמד נאצר נ. מדינת ישראל

1.שני המערערים הורשעו בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 402/97) - על פי עסקת טיעון - בעבירות הבאות: התפרצות לרכב, גניבת רכב, חבלה במזיד לרכב, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה וכניסה לישראל שלא כדין. בגין הרשעתם בעבירות האמורות נדון כל אחד משני המערערים לחמש שנים מאסר מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי.

בבסיס ההרשעה עומדת גניבתו של רכב מסוג טרנספורטר ובריחה ממחסום משטרתי, לאחר פריצתו בנהיגה פראית והעמדת חייהם של השוטרים בסיכון ממשי. במהלך המירדף שקוים אחריהם, נאלצו המערערים בסופו של דבר לנטוש את הרכב שגנבו; והם נעצרו לאחר שניסו להימלט רגלית.

הערעור מכוון כנגד גזר הדין.

2.שתי טענות בפי ב"כ המערערים כנגד חומרת העונש שנגזר על מרשיו. האחת - שבית המשפט לא נתן משקל נאות לקולה לגילם הצעיר של המערערים - שניהם כבני 19 - ולכך שבמקרים אחרים של גניבת רכב לא הוטלו עונשים כה חמורים; והשניה - כי על אדם נוסף שהיה עמם ברכב שנגנב, נגזרו רק שישה וחצי חדשים מאסר, לאחר שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנהיגה הפראית בעת הבריחה מן השוטרים ובכניסה שלא כדין לישראל.

3.לא מצאנו להיעתר לסניגור. אכן, על האדם השלישי שהיה ברכב בעת פריצת המחסום המשטרתי נגזר עונש של שישה וחצי חדשים מאסר בלבד; אך זאת בהתחשב בכך כי חלקו במעשה העיקרי שבו הורשע - הפריצה של המחסום - היה פסיבי לחלוטין. מאידך גיסא הורשעו שני המערערים בגניבת הרכב והם שנושאים באחריות העיקרית לפריצת המחסום ולבריחה הפראית מן השוטרים.

הערעור נדחה.