ע"א 5757/00 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ס' ג'ובראן, ר' ג'רג'ורה ור' חוזה) הרשיע את המערער בעבירות מין במשפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) + 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-), שנעברו כלפי בתו הקטינה, ילידת 5.2.82, במשך כשנתיים ימים עד מחצית מרץ 1997, בהזדמנויות מרובות. כמו כן הרשיע אותו בעבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 378 + 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, שנעברו כלפי בתו הנזכרת וכלפי בנו הקטין, יליד 1.8.87, לעתים קרובות במשך כשש שנים עד מרץ 1997. בית המשפט המחוזי זיכה את המערער מעבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע לפי סעיף 368ג, סיפא, לחוק העונשין, תשל"ז1997-. בשל העבירות שבהן הורשע נגזרו על המערער מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים וכן מאסר לתקופה של שנתיים על תנאי.

המערער מערער על הרשעתו ועל חומרת עונשו.

2.כפי שעולה מהכרעת הדין, השתית בית המשפט את הרשעתו של המערער בעבירות המין על עדותה של הבת - שהיתה מהימנה על בית המשפט - וכן על עדותו של המערער עצמו, שלא חלק על עיקרי המעשים שיוחסו לו, אלא טען כי מבחינתו הסובייקטיבית לא נעשו "לשם גירוי, סיפוק, או ביזוי מיניים". כפי שהתברר - ועל כך, כאמור, אין מחלוקת - נהג המערער לגעת בחזה ובישבן של בתו, ללטף ולנשק אותם, מעל לבגדיה ומתחתיהם, וכן לגעת באיבר מינה מתחת לתחתוניה.

בבית המשפט המחוזי, וכן לפנינו, חזר בא כוח המערער וטען שלא היו לו כוונות מיניות כלשהן וכי אין לסמוך בענין זה על תחושותיה של הבת. טענות אלה אין בידינו לקבלן. מחשבותיו וכוונותיו של נאשם נלמדות בדרך של הסקת מסקנות מן העובדות שהוכחו, תוך בחינתן במאזני סבירות והגיון. בחינה כזאת מחייבת את המסקנה כי המעשים שעשה המערער בבתו אין לייחס להם משמעות תמימה ואין לראות בהם מעשים של "צחוק", כפי שאמר בעדותו, שאין להם משמעות מינית.

3.גם הרשעתו של המערער בעבירות של תקיפה מעוגנת היטב בראיות. בית המשפט השתכנע מדבריה של חוקרת הנוער, שגבתה את עדותו של הבן ומצאה אותה אמיתית ומהימנה. כמו כן היתה נאמנה עליו עדותה של הבת. כפי שהתברר נהג המערער להכות את ילדיו באגרוף על ראשיהם, היכה אותם במכשיר השלט של הטלויזיה, וכן בעט בהם וסטר להם עד כדי חבלות בפנים. גם כאן, לא כפר המערער בכך שנהג לפעמים להכות את ילדיו אך טען שהדבר נעשה למטרות חינוכיות. גם טענות אלה יש לדחות. תיאורי המעשים מראים שדברים אמורים במעשי תקיפה חמורים שאין לראות בהם ענין של מה בכך.

4.אשר לעונש שהושת על המערער בשל כל מעשי העבירה שבהם הורשע, סבורים אנו כי לאור אופיים של המעשים ומספרם לא החמיר בית המשפט המחוזי עם המערער יתר על המידה והעונש אף נוטה לצד הקולא.

5.לפיכך, אנו דוחים את הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש.

ניתן היום, ג' בתשרי תשס"א (2.10.00).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת

ה ח ל ט ה

המערער יתיצב לריצוי העונש בתחנת המשטרה זבולון ביום 11.10.00 עד השעה 12:00.