ע"א 5807/00 זאב שור נ. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן

בעצת בית המשפט חזר בו המערער מן הערעור, תוך שמירת זכותו להגיש נגד המשיבות תביעה לפיצויים בגין ההפקעה, בגדרה יוכל לטעון, בין היתר, כי השיהוי הרב בהגשמת מטרתה של ההפקעה מזכה אותו לקבלת פיצוי בגובה שוויו האקטואלי של הנכס המופקע. בא-כוח המשיבות הודיע כי בנסיבות אלו מוחלות המשיבות על הוצאותיהן. כן הצהיר, וזאת על דעת ראש עירית רמת-גן, בתפקידו כיושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ועל דעת היועצת המשפטית של עיריית רמת-גן, בשם הנהלת העירייה, כי מצד המשיבות לא תיטענה טענת התיישנות או טענת שיהוי נגד התובענה הכספית שתוגש נגדן מטעם המערער, ובלבד שהתובענה תוגש לבית המשפט המוסמך לא יאוחר מבתוך שנה אחת מהיום. דעתנו היא, כי עמדתן של המשיבות בעניין זה עולה בקנה אחד עם קביעתו של בית המשפט המחוזי, שנמנע מלהידרש לעתירתה הכספית של התביעה הקודמת מחמת היעדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לפסוק פיצויים.

משרשמנו לפנינו את הצהרות בא-כוח הצדדים, שהתבססו על הצעתנו בפתח הדיון, הננו דוחים את הערעור מבלי לעשות צו להוצאות.