ע"א 5840/06 ב.י.מ חברה לבנין בע"מ נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה למחיקת הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. אין חולק כי פסק הדין נשוא הערעור ניתן ביום 29.11.05 וכי התנהלו הליכים שונים לעניין מתן פסיקתא, עד כדי החלטה שנייה בנדון, בה אושרה פסיקתא מטעם המשיבה ביום 29.5.06. הערעור שבכותרת הוגש ביום 11.7.06. השאלה העיקרית בה חלוקים בעלי הדין שלפני היא אם המועד ממנו יש למנות את המועד להגשת הערעור הינו יום ההחלטה בעניין מחלוקת שעמדה ביסוד הפסיקתא - הוא 10.4.06, או היום בה אושרה הפסיקתא בפועל - הוא יום 29.5.06.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה לסילוק הערעור על הסף. נקודת המוצא בהליך שלפני הינה כי פסק הדין מיום 29.11.05 לא סיים את המחלוקת בין בעלי הדין ונותר עניין מהותי להכרעה - היא השאלה אם יש להוסיף מע"מ לסכומים שנפסקו. צודקת המשיבה כי עניין זה הוכרע לגופו בהחלטה מיום 10.4.06. אולם, בנסיבות המקרה בהן אכן היתה מחלוקת אופרטיבית בנדון, קיימת הצדקה לראות את סיום ההליך דווקא במתן הפסיקתא בפועל, כלומר ביום 29.5.06, וזאת הגם שפסיקתא זו משקפת את החלטת בית המשפט מיום 10.4.06. נוכח המחלוקת שהיתה בין בעלי הדין, והעובדה שבית המשפט עצמו בהחלטתו מיום 10.4.06 הורה למשיבה להגיש לעיונו פסיקתא חדשה, ותוך מתן אפשרות למערערת להגיב לה, יש לקבוע כי סיום ההליך בא רק ביום מתן הפסיקתא ואין לראות בה עניין טכני הטפל לפסק הדין וההופך לחלק ממנו (ראו ע"א 5982/04 מדינת ישראל נ' טחורש (לא פורסם)).

3.

נוכח מסקנתי זו, יש לדחות את בקשת המשיבה למחיקת הערעור וזה ימשיך וידון כמקובל. ממילא מתייתרת הבקשה החלופית מטעם המערערת להארכת המועד. אין צו להוצאות בבקשה. זו.