ע"א 5853/02יהודה כהן נ. פרקליטות המדינה

העורר הורשע בבית-משפט השלום ברחובות (השופטת א' גת) על פי הודאתו, בעבירות תקיפה ותקיפה חבלנית כלפי אחותו, בת זוגו ושכנתו, וביום 16.4.02 נגזר דינו לשמונה-עשרה חודשי מאסר בפועל ושמונה-עשרה חודשי מאסר על-תנאי. בית-משפט השלום דחה את בקשתו לעכב את ביצוע העונש. העורר הגיש ערעור על גזר-הדין לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, וכן בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין. ביום 2.7.02 דחה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט ז' כספי) את הבקשה. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

בא-כוח העורר תמך יתדותיו על שורה של תסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית-המשפט קמא, אשר היה בהם משום המלצה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. לטענתו, היה מקום לתת לתסקירים אלו משקל רב בהחלטה על עיכוב הביצוע. בא-כוח העורר טען בפניי עוד כנגד ההליך בבית-המשפט המחוזי, אשר החל בפני שופט אחד (השופט שוהם) ונסתיים אצל שופט אחר (השופט כספי), אשר לטענת בא-כוח העורר שמע את הטיעונים באופן חלקי, והחליט לדחות את בקשת עיכוב הביצוע. אולם, ייאמר מיד כי בטענות אחרונות אלה לא מצאתי ממש.

בא-כוח המדינה טען כי אין מקום להתערב בהחלטה שלא לעכב ביצוע, העולה בקנה אחד עם אמות המידה שהותוו בפסיקתו של בית-משפט זה. לטענתו, שני תיקים נוספים, אשר נפתחו לאחרונה כנגד העורר בגין אלימות ואיומים מצביעים אף הם על מסוכנותו. באשר לתסקירי המבחן, סבר בא-כוח המשיבה כי אלה מציירים תמונה מורכבת של אדם המתקשה לנטוש את דרך הסמים והפשע, ומועד להתפרצויות אלימות, המופנות כלפי חברתו לחיים וזאת אף שניתנו לו כבר הזדמנויות שונות לשנות מדרכו.

לאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפניי ביום 24.7.02, ולאור המשקל הרב שיחס בא-כוח העורר לחוות דעת שירות המבחן, הוריתי על קבלת תסקיר נוסף של שירות המבחן, ובו נתבקשה התייחסות למצבו הנוכחי של העורר, שאלת מסוכנותו והבטחת שלום בת-זוגו בתקופה שהוא ממתין לבירור ערעורו.

עיינתי בטענות הצדדים, בחומר שצורף להם ובתסקיר המעודכן של שירות המבחן והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

כלל ידוע הוא שאין בעצם הגשת ערעור בכדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר-הדין. בפסק-הדין בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל

פ"ד נד(2), 241 (להלן: עניין שוורץ) עמד בית-משפט זה על אמות המידה לבחינת התקיימותן של נסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר. במקרה דנן על פי אותן אמות מידה, אין מקום לעיכוב ביצוע העונש. מדובר בערעור על חומרת העונש ולא על עצם ההרשעה, אשר הכלל בעניינו הוא שאין בו כדי לעכב את ביצוע עונש המאסר. לעניין סיכויי הערעור, סבר השופט קמא כי בשים לב לנסיבות ביצוע העבירות, סיכויי הערעור על חומרת העונש אינם ממשיים.

אשר לסוג העבירות - מדובר בעבירות אלימות חוזרות ונשנות, כלפי נשים הקרובות לעורר, אשר בוצעו באלימות קשה. במקרה אחד הכה העורר את אחותו באגרופיו עד שנזקקה לפינוי לבית-חולים. במקרה שני תקף את בת-זוגו תוך חניקתה, והטלת סכין לעברה, אשר להבה נשבר ופגע בה. במקרה שלישי תקף את שכנתו על-ידי משיכה בשערותיה וביריקות. בחומרת המעשים והנסיבות בהן בוצעו העבירות יש הצדקה לביצוע עונש המאסר בלא עיכובו. בעניין שוורץ נאמר עוד שניתן להקיש על מסוכנות המערער מחזקות המסוכנות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996. על-פי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק מקימה עבירת אלימות בבן משפחה, כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 חזקה למסוכנותו של מבצע העבירה. על כך יש להוסיף כי התיקים הנוספים אשר נפתחו לאחרונה כנגד העורר בגין אלימות ואיומים מצביעים על כך שמסוכנותו של העורר בעינה עומדת ותומכים באינטרס הציבורי בביצוע עונש המאסר, בלא עיכוב.

זאת ועוד. עיון בתסקירי שירות המבחן אשר עמדו בפני הערכאות הקודמות ובתסקיר הנוסף של שירות המבחן אשר הוגש לבקשתי ביום 15.8.02, מעלה כי בתסקיר האחרון נמנע שירות המבחן מלחזור על המלצותיו הקודמות באשר לאפשרות שמסגרת טיפולית תקלוט את העורר עד לשמיעת ערעורו. למסקנה זו הגיע שירות המבחן בהתחשב בהתנהגותו של העורר בכלא ולאחר הערכה מחודשת של מסוכנותו. אף מטעם זה, שעמד מלכתחילה בבסיס טענות בא-כוח העורר, אין מקום לעיכוב ביצוע העונש.

בקשת עיכוב הביצוע נשמעה בבית-המשפט המחוזי, לאחר שהעורר שהה במאסר מזה כשלושה חודשים, ובבית המשפט המחוזי גם תלוי ועומד ערעורו. אין ספק כי מן הראוי היה כי הבקשה תתברר מוקדם יותר וכי ייעשה הכל גם לשמיעת הערעור בהקדם.

אשר על כן, בהתחשב בנסיבות המקרה, בחומרת העבירות ובנסיבות ביצוען, באופי הערעור, ובאורך תקופת המאסר שהושתה על העורר, אין מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין. עם זאת, יש לקיים את המלצת השופט של בית המשפט המחוזי ולקבוע את הערעור לשמיעה בהקדם.

הערר נדחה.

תשומת לב נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מופנית לצורך בקביעת שמיעת הערעור בהקדם.