ע"א 5856/05 מוחמד ג'זמאווי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

המערער (הוא המשיב בערעור שכנגד) נפגע בתאונת-דרכים ביום 26.10.2000, בהיותו כבן 57 שנים. כתוצאה מן התאונה הוסבה לו נכות בשיעור 100%, הוא נפגע בצווארו ונותר משותק באופן כמעט מלא בכל גפיו וללא שליטה על הסוגרים. יחד עם זאת, הוא למד לאכול מזון מסויים בעזרת כלי מיוחד, לצחצח את שיניו בעזרת ידית מיוחדת, וללבוש חולצה רחבה ללא כפתורים. בשאר פעולות היום-יום הוא נזקק לעזרה מלאה ובילה את רוב זמנו בשכיבה ללא יכולת להסתובב לבד במיטה. יצוין כבר עתה, כי מספר חודשים לאחר פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, הלך המערער לעולמו. בית-המשפט המחוזי פסק למערער פיצויים בגין ראשי הנזק השונים שנכללו בתביעתו, ושני הצדדים מערערים על קביעותיו. המערער סבור כי בית-המשפט המעיט בפסיקת הפיצויים ואילו המשיבה, שהיא המערערת שכנגד, גורסת כי בית-המשפט טעה ופסק פיצויים גבוהים מדי. הצדדים השמיעו עמדתם גם בכל הנוגע להשלכות מותו של המנוח על סכום הפיצויים.

2.

טענות אחדות שהעלו הצדדים צריכות בירור היום. ראשית, נראה לנו כי לא היה מקום להפחית, במקרה זה, מסכום הפיצוי שנקבע בהלכת

אקסלרד בראש הנזק של עזרת הזולת (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נד(4) 450 (2000)). בית-המשפט המחוזי סבר כי מצבו של המערער "קל במעט מזה של אקסלרד" ועל-כן העריך את עלות העזרה בסכום של 11,000 ש"ח לחודש. נראה לי כי סכום הפיצוי שהנפגע זכאי לו צריך להיקבע, בעיקרו של דבר, לפי היקף העזרה הנדרש, הן מבחינת הזמן והן מבחינת מהותו של הסיעוד. לפיכך, במקום שבו נזקק הנפגע לסיעוד מלא, בין בהשגחה ובין בטיפול, במשך מרבית שעות היממה, וכשאין הוא מסוגל לבצע כמעט אף אחת מפעולות היום-יום, אין להמעיט מהפיצוי שנקבע בהלכת אקסלרד , אפילו אם מבחינת ההגדרה הרפואית אין זהות מוחלטת בין התובע הנוכחי לתובע בעניין אקסלרד (ראו גם ע"א 8083/92 כהן נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 10.8.2005)). השיתוק שממנו סובל המערער איננו מלא בכל ארבעת הגפיים, אך המגבלות שמהן הוא סובל הן מלאות. התוצאה היא שבמקום הסכום שנפסק למערער בגין ראש הנזק הזה יבוא הסכום של 12,000 ש"ח משוערך ליום פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי. הפיצוי לפי שיעור זה ייפסק עבור התקופה שעד יום מותו של המנוח.

3.

אשר לבסיס ששימש לחישוב הפסדי ההשתכרות, נטען בערעור כי לא היה מקום לקבוע אותו על-פי ממוצע ההשתכרות של המערער במשך שנה ומחצה שקדמו לתאונה, כי אם על-פי חמש השנים האחרונות, שאז היה שכרו הממוצע גבוה יותר. המערערת שכנגד מלינה על-כך שבית-המשפט לא נתן ביטוי לעובדה שגם קודם לתאונה סבל המערער מנכות אורתופדית שגרעה מכושר השתכרותו. אין לקבל את הערעור בעניין זה, ויש לדחות גם את הערעור שכנגד. בית-המשפט המחוזי, כך נראה, הגביל עצמו בחישוב בסיס השכר לתקופה של 18 החודשים שקדמו לתאונה, וזאת בשל שהביא בחשבון כי בתקופה זו באה לידי ביטוי הנכות שקדמה לתאונה. בכך נתן בית-המשפט ביטוי לנתונים ששני הצדדים מעלים היום, ואין מקום מבחינה זו להתערבותנו.

4.

עם זאת, משנפטר המנוח, יש להתאים את הפיצוי לנסיבות החדשות. טענת בא-כוח המערער כי פטירת המערער בעת שערעורו היה תלוי ועומד היא עובדה חדשה שאין להתחשב בה, אין לה על מה לסמוך והיא לא מתיישבת עם ההלכה הברורה שנקבעה בע"א 597/89 טויטו נ' כמאל , פ"ד מז(2) 784 (1993). שם, הכיר בית-המשפט במותו של הנפגע כחריג להוראת תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (התקנה אשר קובעת את הכלל שלפיו אין בעלי דין בערעור זכאים להביא ראיות נוספות). בשל מותו של המערער יש לערוך את חישוב הפיצויים מחדש, בראש ובראשונה לגבי הפסדי ההשתכרות, וכך גם בגין כל ראשי הנזק האחרים שעשויים להיות מושפעים מעובדת מותו של המערער. אולם, הבסיס לחישוב זה יישאר בעינו – כפי שהורינו בפסק-דיננו זה. התיק מוחזר איפוא לבית-המשפט המחוזי לדיון מחודש בדרך שעליה יורה בית-המשפט המחוזי. במהלך הדיון המחודש יהיו רשאים הצדדים להעלות בפני בית-המשפט גם את שאלת חישוב ניכויי גמלאות הביטוח הלאומי.

אין צו להוצאות.

המשנה-לנשיאה

השופטת ע' ארבל :

אני מסכים.

ש ו פ ט ת

השופט ס' ג'ובראן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.