ע"א 5872/99 יונה רוזנברג נ. עו"ד חיה אזולאי, כונסת נכסים

במסגרת הליכי פשיטת רגל, נערך הסכם מכר בין המערער והמשיבה, לפיו יקנה המערער את כל המכונות והציוד השייכים למפעל המושב גורן (להלן: ההסכם). לאחר שנתגלעו חילוקי-דעות באשר לביצוע ההסכם, ביקשה המשיבה את ביטולו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (השופט אמנון סטרשנוב) נעתר לבקשה וביטל את ההסכם.

המערער הגיש ערעור על פסק-הדין וביקש מבית-המשפט המחוזי לעכב את ביצועו עד למתן החלטה בערעור, וזאת על-מנת למנוע מהמשיבה את העברת נשוא ההסכם לצדדים שלישיים, דבר שיקשה על השבת המצב לקדמתו, אם יישמע הערעור. בית-המשפט המחוזי דחה בקשה זו ומכאן הבקשה שלפניי.

בגדר הבקשה טוען המערער, כי סיכויי הצלחת ערעורו הם גבוהים, וכי השבת המצב לקדמתו תהפוך לבלתי-אפשרית, אם יימכר נשוא ההסכם לצדדים שלישיים. עוד טוען המערער, כי למשיבה ייגרם נזק כספי בלבד, אם יעוכב ביצוע פסק-הדין, ונזק זה הוא בר-פיצוי, מכאן שמאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב-הביצוע.

דין בקשה זו להדחות.

כידוע, הכלל הוא כי אין מעכבים ביצועו של פסק-דין אלא במקרים חריגים. במקרה זה לא מצאתי כי מתקיים איזה מהחריגים המצדיקים עיכוב-ביצוע. נזקו הצפוי של המערער, אם ערעורו יישמע לאחר מכירת נשוא ההסכם לצדדים שלישיים, הינו נזק כספי גרידא. נזק כזה אינו בלתי-הפיך והוא בר-פיצוי, אם אכן יזכה המערער בערעורו.

באיזון בין הנזק הכספי שייגרם למשיבה עקב עיכוב-ביצוע פסק-הדין ובין הנזק הכספי שייגרם למערער עקב ביצוע פסק-הדין במועדו, ידה של המשיבה על העליונה. ההנחה היא כי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, בו נקבעו זכויות הצדדים, הוא נכון, והאינטרס המועדף הינו זה של הזוכה, להגשמת זכויותיו כפי שנקבעו בפסק-הדין.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.