ע"א 5898-23 ע"א 5898-23

של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 17.7.2023,

בפש"ר

29914-07-17, שניתן על-ידי כבוד השופט ע'

עאסי

בשם המערער:

עו"ד מרדכי גרוס

בשם המשיב 1:

עו"ד אביעד לוי

בשם המשיב 2:

עו"ד אסף ברקוביץ'

החלטה

מונחת ל

פנ

ַ

י

בקשה לעיכוב

ביצוע

החלטתו של

בית המשפט המחוזי

מרכז (השופט

ע

'

עאסי

), מיום 17.7.2023,

ב

פש"ר

29914-07-17, שבגדרה הוכרז המבקש כפושט רגל

.

עניין לנו בהליכי פשיטת רגל, שנולדו בשל חוב לנושה יחיד

–

רשות המיסים

.

הורת

ו של

ההליך בחודש יולי של שנת 2017, מאז עבר תהפוכות רבות

; איני רואה טעם טוב לפרטן,

אציין בקצרה אך זאת: בין הצדדים

–

המבקש-החייב, בנלי טל, לבין המשיב

–

המנהל המיוחד לנכסי החייב, אין מחלוקת לגבי גובה החוב. יתירה מזאת, הצדדים אף הגיעו,

פעם ו

פעמיים, להסכמות בגדרי ההליכים, כדלקמן: ביום 18.9.2019, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, שלפיה ישולם החוב עד יום 1.3.2020. התאריך המיוחל הגיע; התשלום בושש לבוא. חלפו 3 שנים, וביום 12.3.2023, שוב התכנסו הצדדים לפני בית המשפט,

א

ו

אז

הוסכם ביניהם כי התשלום יועבר על-ידי המבקש לקופה צדדית, עד יום 12.6.2023. להסכמה ניתן תוקף של החלטה, אך גם היא לא קוימה.

בהחלטה מיום 20.6.2023, שניתנה ביחס לבקשת ארכה מ

את

המבקש, שאליה התנגד המנהל המיוחד, קבע בית המשפט המחוזי כך:

"אכן, זו פעם שניה שהחייב אינו עומד בהסכמה שקבלה תוקף של החלטה. ניתנת בזאת הזדמנות אחרונה לחייב, לפנים משורת הדין, להשלים את החוב [...] עד ליום 10.7.2023"

. משלא שולם החוב עד לתאריך הנקוב,

הכריז

בית

המשפט

המחוזי

, ביום 17.7.2023,

על

המבקש כפושט רגל, תוך שמינה את המנהל המיוחד כנאמן לנכסיו. בנוסף, הוארך צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן לגבי המבקש, ואושרה התקשרות עם שמאי לצורך מכירת בית מגוריו.

המבקש לא השלים עם החלטתו של בית המשפט המחוזי והגיש את הערעור דנן, שבגדרו הפנה חיציו, בין היתר, לאישור שניתן לנאמן לקידום מכירת ביתו. לדידו, שגה בית המשפט בכך, מכיוון שהוא מילא את קופת הנשייה בכספי החוב, ואף נותרה יתרה לתשלום חלק מהוצאות ההליך. בנסיבות אלה, טען המבקש

,

כי אין להיעתר לבקשת הנאמן, לכינוס הנכס שבו הוא מתגורר עם משפחתו

–

ביניהם 4 ילדיו הקטינים.

בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה

לעיכוב

ביצוע

ההחלטה

–

היא הבקשה שלפנַי. לטענתו, "

הכרזתו כפושט רגל, מינוי שמאי להערכת שווי דירת המגורים וכן תשלום לשמאי, גורם למצב בלתי הפיך ויגרום נזק משמעותי למבקש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו

".

בהחלטתי מיום 9.8.2023, הור

י

תי למשיבים להגיש את תשובתם לבקשה לעיכוב ביצוע, תוך שציינתי כי

"יודיעו הצדדים האם מקובל עליהם כי העיכוב יוגבל לכך שלא תתבצע דיספוזיציה בדירת המגורים מושא הבקשה, כאשר את יתר ההכנות הנדרשות עבור המכירה

–

ניתן יהיה לבצע"

.

ביום 15.8.202

3 הגיש המנהל המיוחד את תגובתו,

בגדרה סירב להצעה

,

והבהיר כי סירובו נובע מכך שמדובר במי

"ששב והפר פעם אחר פעם את ההסכמות שגובשו ע"י הצדדים במעמד הדיונים, ואף בחר שלא לנצל

ארכות

שניתנו לו ע"י בית משפט קמא, וכעת משכלו כל הקיצים ובית המשפט קמא קבע כי יש לממש את דירת המגורים של המערער הוא 'מתעורר' ומלין על התנהלות [של

המנהל המיוחד

]"

.

בתגובה משלימה, מיום 28.8.2023, ציין המנהל המיוחד כי גם כספי הפיצויים שהתווספו לכספים הצבורים בקופת

הפש"ר

–

אינם מ

כסים את חוב הנשייה לבדו, ולא כל

שכן את הוצאות ההליך.

בתגובת המבקש להצעה, מיום 15.8.2023, ציין הלה כי:

"כמובן שהחייב מסכים כי לא יבוצע על ידו כל דיספוזיציה בדירת המגורים

"

,

אך

הוסיף

לצד זאת, כי אינו רואה תועלת

"בביצוע הכ

נות למכירה, אשר הינם סרק, נוכח השלמת התשלום עקב שחרור קרן הפיצויים לקופת הנשייה"

.

בתגובת הכונס

הרשמי, מיום 12.9.2023, נכתב כי

"מטעמי מאזן הנוחות ומטעמים אלה בלבד, לא יתנגד הכונס הרשמי [להצעה],

ראוי

כי יינתן סעד זמני אשר יוגבל לכך שלא תתבצע דיספוזיציה בדירת המגורים"

.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, מצאתי

דין הבקשה

לעיכוב ביצוע

–

להידחות

. יחד עם זאת, מצאתי מקום להורות

–

מטעמי מאזן הנוחות בלבד

–

כי לא תתבצע דיספוזיציה בדירת המגורים מושא הבקשה עד להכרעה בערעור, או עד למתן החלטה אחרת.

עיון ב

'

היסטורי

ית ההליך'

מלמד על התנהלות

קלוקלת

של המבקש,

ועל העדר הפנמה של חובותיו

–

דיוניות ומהותיות כאחד

. אף לאחר שנמתחה על התנהלות

זו

ביקורת

מצד בית משפט קמא

,

לא חל שינוי בהתנהלות המבקש, ועל כך יש להצר

.

בנסיבות אלו, לא מצאתי

לנכון

להעתר

ל

בקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

יחד עם זאת, בשים לב לטענתו של המבקש

(

והגם שמהתגובות עולה לכאורה שהצדדים חלוקים על העובדות

)

–

כי הכספים שהעביר לקופה מכסים את החוב כולו ואף מספיקים לחלק מההוצאות הנותרות; ומחמת העובדה שמדובר בדירת מגוריהם של המבקש ומשפחתו

–

סבורני כי נכון להורות

שלא תתבצע דיספוזיציה בדירת המגורים מושא הבקשה

עד להכרעה בערעור.

לא מצאתי ממש בטענתו של המבקש כי ההכנות הנדרשות

לצורך

המכירה יובילו לפגיעה בו. מהבקשה נעדר מענה לשאלה איזו פגיעה יש בעריכת שמאות לנכס, או פרסום הנכס למכירה. הכנות אלו ודאי לא יובילו למצב שאי אפשר להשיב לקדמותו

.

משכך אני דוחה את בקשתו, וקובע כי כלל ההכנות הנדרשות עבור מימוש הנכס

–

ביצוען

לא יעוכב. למען הסר ספק

א

בה

י

ר, כי בתוך כך רשאי הנאמן לפנות לשמאי

על מנת

שישוּם

את הדירה, לפרסם הזמנה לקבלת הצעות לרכישת הדירה, ואף לבצע התמחרות בנוגע לדירת המגורים, תוך שהוא מיידע את הצדדים על אודות הערעור שהוגש, ועל החלטתי זו, שלפיה אין לבצע דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בערעור.

הבקשה ל

עיכוב ביצוע החלטת בית משפט המחוזי נדחית אפוא בזאת

, בכפוף

לכך ש

לא תתבצע דיספוזיציה בדירת המגורים מושא הבקשה.

הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 9.8.2023

–

מבוטל.