ע"א 5939/07 מכון ביוטכנולוגי ת"א נ. FAIRLEGH DICKINSON UNIVERSITY

1.

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את התביעה שהוגשה על ידי המשיבה כנגד ארבעת המבקשים, וחייבם בפסק הדין לשלם למשיבה סכום של 1,921,764 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין. המבקשים ערערו לבית משפט זה על פסק הדין, ובפני בקשתם לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור. לטענתם, סיכויי הערעור טובים במיוחד. הם מוסיפים וטוענים, כי המשיבה הינה תושבת חוץ (מוסד אקדמי מארצות הברית), ואם יתקבל הערעור יקשה עליהם להפרע ממנה את הסכומים ששולמו לה על פי פסק הדין קמא.

בקשתם את בית המשפט קמא לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה, ומכאן פנייתם זו שבפני.

2.

ככלל, פסק דין המטיל חיוב כספי בלבד לא יעוכב ביצועו עד להכרעה בערעור, שכן גם אם יתקבל הערעור ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו (ר' לדוגמה ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח(2) 301 (2003); ע"א 7221/01 ג' רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שוק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178 (2002)). עם זאת, בית המשפט ישקול האפשרות לעיכוב ביצוע פסק הדין מקום בו יוכיח המערער כי השבת המצב לקדמותו תהיה בלתי אפשרית מחמת חוסר יכולתו הכלכלית המוכחת של הזוכה בפסק הדין (ר' בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה(5) 499 (1991); ע"א 3901/03 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' קרואני (לא פורסם, 18.6.03); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , 623 (מהדורה שמינית, 2005)). אולם, גם במקרה שכזה ישקול בית המשפט דרך כלל התנאת עיכוב הביצוע במתן ערבויות נאותות מצד המערער לביצוע פסק הדין אם יידחה ערעורו.

בבקשה שבפני לא הניחו המבקשים יסוד ראייתי לטענה כי מצבה הכלכלי של המשיבה הינו כזה שימנע בעדה השבת סכומי פסק הדין אם יתקבל הערעור. עיקר טענתם הינה, כי בהיות המשיבה תושבת חוץ (ארצות הברית) ייקשה עליהם לפעול להשיב הסכומים ששולמו על פי פסק הדין אם יתקבל הערעור.

לעניין סיכויי הערעור – מפנים המבקשים את עיקר טענותיהם כנגד חיובם המשותף והאישי של המבקשים 2 ו-3 להתחיבויותיה החוזיות של העמותה המבקשת 1 שהתמזגה לימים עם העמותה הנוספת, המבקשת 4. לטענתם, הרמת המסך עליה החליט בית המשפט קמא מנוגדת לכללים שנקבעו לעניין זה במבחני הפסיקה.

3.

לאחר בחינת הדברים ועיון בפסק הדין קמא, החלטתי להיעתר לבקשה ככל שהמדובר במבקשים 2 ו-3, ולדחותה ככל שהמדובר במבקשות 1 ו-4.

לעניין המבקשות 1 ו-4, המדובר כאמור בפסק דין המטיל חיוב כספי בלבד ואשר מסקנותיו מתבססות רובן ככולן על ניתוח הראיות שהובאו בפני הערכאה הדיונית והסקת המסקנות העובדתיות והמשפטיות המתבקשות מכך.

לא מצאתי כי ערעורן של שתי המבקשות הנ"ל בולט בסיכוייו. נתון זה, בשילוב העובדה שהמדובר בחיוב כספי בלבד ובמשיבה שלא הוטל ספק ביכולת פרעונה העתידית (אם יתקבל הערעור) – מובילים למסקנתי האמורה כי דין בקשתן של המבקשות 1 ו-4 להידחות.

הטענה כי אם יתקבל ערעורן יקשו עליהן הליכי ההשבה – כיוון שהמדובר בגוף היושב בארצות הברית – לא הוכחה עובדתית. לא פורט כלל מה הם קשיי הגביה – אם אכן יהיו כאלה – ובמה ועד כמה שונים הם מהליכי גבייה בנסיבות דומות בישראל.

לעומת זאת, החלטתי להעתר לבקשת עיכוב הביצוע לעניין חיובם בפסק הדין של המבקשים 2 ו-3. זאת, הן מתוך הסוגיות המשפטיות המתעוררות בעניינם של שני מבקשים אלה (החורגות מהשגות על ממצאי העובדה בלבד) והן מתוך ההשלכות העלולות להיוודע למצבם הכלכלי והאישי אם יבוצע פסק הדין – בטרם יוכרע הערעור – באופן שיקשה על החזרת מצבם לקדמותו אם בסופו של דבר יתקבל ערעורם.

4.

לסיכום – אני דוחה בקשת המבקשות 1 (מכון ביוטכנולוגי ת"א) ו-4 ("לקידום", האגודה לקידום החינוך המדעי טכנולוגי בישראל) לעיכוב ביצוע פסק הדין.

אני נעתר לבקשת המבקשים 2 (אברהם וינגוט) ו-3 (יהודה וינגוט), ומחליט על עיכוב ביצוע פסק הדין ככל שהוא מכוון נגדם, וזאת עד להכרעה בערעור.