ע"א 596/98 יעקב פחטר-עו"ד נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.המשיב 1 (הבנק) נתן הלוואה למערערת 1 (החברה) לרכישת רכב וזאת כנגד שעבוד שאמור היה להרשם על הרכב. החברה רכשה את הרכב ובקשה הסכמת הבנק לרשום את הרכב על שם אחד ממנהליה. ההסכמה ניתנה, הרכב נרשם על שם המנהל ונרשם שעבוד על הרכב לטובת הבנק, הן במשרד הרישוי והן אצל רשם המשכונות.

2.החברה נכנסה לפרוק ומשביקש הבנק לממש את השעבוד, טענה החברה כי הרכב הוא בבעלותה אף שנרשם על שם המנהל, וכי מאחר והשעבוד לא נרשם אצל רשם החברות, אין הוא תופס והרכב הוא של החברה בפרוק, בה הבנק נושה ככל נושה אחר ללא שעבוד.

3.בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ו. אלשיך) קבע, כי הבנק זכאי לממש את השעבוד על הרכב שנרשם במשרד הרישוי על-שם אחד ממנהלי החברה.

בית המשפט שאל עצמו אם הבנק צריך היה לרשום את השעבוד גם אצל רשם החברות כדי שיוכל לממשו והשיב על כך בשלילה. לפיכך קבע, כי הבנק רשאי לממש את השעבוד.

4.בית המשפט יצא, ככל הנראה, מהנחה שהבעלות ברכב נשארה בידי החברה ואף על פי כן הכריע הוא לטובת הבנק. לדעתנו, אין הנחה זו נקיה מספקות. אמנם, החברה היא זו שקיבלה את ההלוואה ורכשה את הרכב. אולם, משרשמה אותו על שם מנהלה הצהירה קבל עם ועולם, כי הרכב הוא של המנהל. אמנם רישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי אולם תקפו והשלכותיו הם מרחיקי לכת (רע"א 4379/95 "סהר" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , תקדין-עליון 97(2) 46). העובדה שהרכב נרכש על-ידי החברה מהלוואה שקיבלה, אינה מוציאה אפשרות של היותו של אחר, בעליו. כאמור, איננו מוצאים להכריע בשאלה זו לצורך ענייננו.

5.כמו כן, בשל הרישום במשרד הרישוי שהעיד על בעלותו של אדם אחר, אין, לדעתנו, צורך להידרש לשאלה אם היה באפשרותו של הבנק לרשום שעבוד על הרכב אצל רשם החברות. בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, הוסכם במפורש בין החברה לבין הבנק, כי השעבוד יירשם לטובת הבנק על יסוד ההנחה כי הבעלות ברכב היא של אדם אחר ולא של החברה. אין החברה יכולה להתכחש להנחה מוסכמת זו. התכחשות זו, עומדת בניגוד לעקרון תום הלב. לפיכך, ביחסים בין החברה (כולל מפרקה) לבין הבנק, ההנחה היא, כי הבעלות על הרכב היא כפי שנרשמה במשרד הרישוי ואצל רשם המשכונות. במצב דברים זה, טעון החברה כנגד הבנק כי אין הוא יכול לממש את השעבוד, ראוי היה שלא יועלה על ידי המפרק, גם כאשר טובת הנושים האחרים לנגד עיניו.

סוף דבר, הערעור נדחה. המערערת 1 תשלם למשיב 1 הוצאות בסך 10,000 ש"ח.