ע"א 599/96 אהרן בלקין נ. אמירה יצחק

1.

אנו מוכנים לראות את ההליך שלפנינו כבקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק דינו מיום 11.12.95. רואים אנו איפוא בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.

אין ספק בדבר, שהמערערים הצביעו בתצהיריהם על קיומו של הסבר לאי התייצבותם בשעה שנקבעה לכך לשמיעת התנגדותם לקיום הצוואה. ההסבר הוא, כי בשל טעות משרדית נרשם ביומן המשרד של פרקליטי המערערים כי הדיון נקבע לשעה 9:00 ולא לשעה 8:30.

המדובר,

איפוא , בטעות שארעה בתום-לב. השופטת המלומדת סברה, כי יש מקום לשנות את ההלכה ולקבוע שגם טעות שבתום לב אינה יכולה להצדיק ביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, אפילו אם יש לנתבע עילת הגנה או תביעה לגופו של הענין . היא רמזה לכך שקשה להבחין בין טעויות שבתום-לב ובין טעויות שלא בתום-לב, כאשר טענתו של הפרקליט היא, כי חלה הטעות ברישום יום הדיון או שעת הדיון ביומנו. אין אנו סבורים שיש מקום לשנות את ההלכה, שכן תפקידו של בית המשפט הוא בכל מקרה להחליט על יסוד החומר שלפניו. אם היתה

טעות בתום-לב, אם לאו, ובמקרה שלפנינו אין לנו כל יסוד להניח שאין לקבל כאמת את התצהיר שהוגש מטעם המערערים.

נמצא שהשאלה היחידה שעלינו לדון בה, היא אם בחומר שכבר הוגש בהתנגדות לקיום צוואה נמצא יסוד עובדתי לאמור בהתנגדות. עיינו בחומר האמור, ובניגוד לדעתו של בית המשפט המחוזי, סבורים אנו שלא ניתן היה לקבוע שטענותיהם של המערערים אינן מגלות עילה.

אשר על כן, אנו מחליטים לקבל את הערעור, לבטל את פסקי הדין המקיימים את הצוואה והמבטלים את צו הירושה ואת כל ההחלטות הנילוות .

הענין יחזור לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בבקשות לביטול צו הירושה לקיום הצוואה לגופן.

בנסיבות המקרה ולאחר שבית המשפט המחוזי כבר חיווה דעתו לגבי מהימנות הראיות שהיו לפניה, אנו מחליטים שהעניין יידון בפני הרכב אחר.

לא ראינו לעשות צו להוצאות.