ע"א 6/08 בנק הפועלים בע"מ נ. בייזמן השקעות בע"מ

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

ביום 7.8.1996 נסעו המערערים 6-1 ברכב שהיה נהוג על-ידי מלכה גנר ז"ל (להלן: המנוחה ). המנוחה הייתה אמם של המערערים 6-2 ואשתו של המערער 1. המערער 7 הוא עזבונה. במהלך הנסיעה אירעה תאונת-דרכים שבה מצאה המנוחה את מותה ואילו המערערים 6-1 נפצעו. עוד קודם לתאונה היה תפקודו של אבי המשפחה לקוי, הוא סבל מנכות קשה והתקשה לטפל בבני-משפחתו. את נזקיהם תבעו המערערים בבית-המשפט המחוזי.

2.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' גדות) חישב את הפיצוי בגין הפסד השתכרותם של המערערים-הקטינים על-פי ההנחה שאלמלא התאונה הם היו משתכרים בשיעור השכר הממוצע במשק. בית-המשפט הוסיף ופסק פיצוי למערערים בגין ראשי נזק אחרים ובהם עזרה וסיעוד, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות ונזק לא ממוני. המערערים, שהיו תלויים במנוחה, זכו גם לפיצוי בגין הפסדי תמיכה ובגין הפסד שירותי אם ורעיה. המערערים ביקשו כי ייפסק לזכותם, בנוסף לתביעת התלויים, פיצוי בגין נזק לא ממוני שהוסב לעזבון. בקשה זו האחרונה נדחתה על-ידי בית-המשפט בשל "הלכת הניכוי" כפי שנהגה אז. ייאמר מיד כי בינתיים נשתנתה ההלכה (ע"א 2739/06 עזבון דוביצקי נ'

רזקאללה (טרם פורסם, 1.6.2008)) ונקבע כי הפיצוי עבור נזק לא ממוני לעיזבון יכול שיפסק בנוסף לפיצויים המשולמים בתביעת התלויים. ואכן, בא-כוח המשיבות הסכים בפתח הדיון לפנינו כי יש לתקן את פסק-הדין באופן שיתווסף פיצוי לעזבון בגין נזק לא-ממוני (לפי התעריף הנקוב בחוק). כך אנו מורים.

3.

אשר לראשי הנזק האחרים, סבורים המערערים כי בית-המשפט המחוזי המעיט במתן הפיצוי ואילו המשיבות, בערעור שכנגד, סבורות כי בית-המשפט הפריז בהערכת הנזק וכי יש להפחית את הפיצוי. כמקובל עלינו, לא נידרש לחישוב מחודש של פרטי הנזק השונים, ככל שלא נפלה טעות מהותית המצריכה תיקון, ובלבד שהסכום הכולל שנפסק מהווה פיצוי ראוי לנזקי הנפגעים כפי שהוכחו במשפט. נדרש איפוא למספר שאלות הצריכות התייחסות.

4.

בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה אם ראוי להשתית את הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות של המערערים-הקטינים על שיעור השכר הממוצע במשק, או שמא היה מקום לחרוג מן השיעור הזה. המשיבות, בערעור שכנגד, טוענות כי בחירתו של בית-המשפט המחוזי לאחוז במקרה זה בשיעור השכר הממוצע במשק יש בה משום התעלמות מהווי החיים, מהרקע ומן הציפיות שלאורם גדלו בני-המשפחה. המ דובר , כך נטען, במשפחה שעל-פי אורחות חייה והשקפת עולמה מקדשת את נושא לימודי התורה גם לאחר שהבנים מגיעים לגיל בגרות, זאת בבחינת – "תורתם אומנותם". כיוון שכך, סבורות המשיבות כי אין להחיל במקרה זה את הכלל שנקבע בע"א 10064/02 מגדל

חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא (טרם פורסם, 27.9.2005). המשיבות גורסות גם כי במהלך השנים הרבות שחלפו מאז התאונה המשיכו כל שלושת הבנים ללמוד בישיבה, אף שהיו מצויים כבר בגילאי העבודה. כיוון שכך, עותרות המשיבות לאמץ את חוות-הדעת של הכלכלן משה קצין, שלפיה השכר הממוצע בערים חרדיות בישראל נע בין 70 ל-75 אחוזים מן השכר הממוצע במשק.

לא ראיתי להתערב בבסיס השכר שקבע בית-המשפט המחוזי לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות. הכלל שנקבע בהלכה הוא שאת הפיצוי לניזוק-הקטין יש לפסוק לפי השכר הממוצע במשק, אלא אם הוצגו לבית-המשפט ראיות בעלות משקל רב, המלמדות בהסתברות גבוהה על אי-התאמתה של אמת מידה זו. בענייננו, לא הוצגו ראיות בעלות משקל כזה, אדרבא, עיון בסיכומי התשובה של המערערים מותיר אי ודאות לגבי השאלה אם המערערים אכן היו בוחרים שלא לעבוד אלמלא התאונה. יצויין כי העובדה שלאחר התאונה נשלחו הילדים לפנימיות ישיבתיות אינה מלמדת בהכרח על דרכם אלמלא התאונה, וגם הנתונים הנוספים שהובאו אך מחזקים את המסקנה כי אין לחרוג, במקרה זה, מן ההלכה הרגילה בעניין משקלם של נתונים מגזריים ורקע משפחתי, בכל הנוגע לחישוב הפסדי ההשתכרות של קטינים. יש לקבוע איפוא את הפיצוי לפי שיעור השכר הממוצע במשק בהתחשב באחוז הפסד ההשתכרות שנקבע לגבי כל אחד מן המערערים; זאת החל מהגיעם לגיל 21 שנים. פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי יתוקן בעניין אחרון זה .

5.

בית-המשפט המחוזי מצא לראוי לפצות את המערערים 3 ו-4 "בגין הפסד נדוניה" בסכום של 100,000 ש"ח לכל אחד. בית-המשפט נימק את הפסיקה הזו בכך שהשניים סובלים מנכות נפשית וגופנית גבוהה "הגורמת להפסד בנדוניה". לעומת זאת, לגבי מערער אחר מצא בית-המשפט כי "הנכות שנקבעה לו אינה מצדיקה פיצוי בגין נזק זה".

פיצוי זה אינו יכול לעמוד, הן מן הפן העובדתי הן מן הפן המשפטי-העקרוני. התשתית העובדתית שעליה נשען פסק-הדין בעניין זה מתמקדת בתצהיר אביהם של המערערים, שבו נאמר כי "בחברה החרדית קיימת רתיעה משידוך למשפחה אשר ילדיה גדלו ללא אם ובייחוד כאשר הבחור הוא נכה". עוד הצהיר האב כי "כאשר מ דובר

בבחור עם 'נתונים טובים'... הוא יקבל, לפחות, 50,000 דולר נדוניה ואשה בעלת מקצוע מכובד אשר תסייע בפרנסת המשפחה בשנים הראשונות בפרט". על תצהירו של האב נתווספה עדותו של הרב נפתלי מילר שציין, לעניין הנדוניה, כי "בעקרון כל משפחה משלמת. כל משפחה אמורה לשלם", אך סייג את עצמו והוסיף, בתשובה לשאלה אם בפועל כולם עומדים בתשלום: "לא יודע. בעקרון זה המצב". תשתית עובדתית זו אין בה די כדי לבסס את עצם קיומו של הפסד כלכלי כנטען ואת שיעורו.

אולם חשוב מכך, מצד העקרון אין המשפט יכול להכיר בראש נזק של "הפסד נדוניה", או של "אבדן בן-זוג בעל מקצוע מכובד", במתכונת שהוצעה בפסק-הדין של בית-המשפט קמא. ראשי נזק אלה מבקשים לראות את הנישואין בפריזמה כלכלית-פיננסית. אולם נקודת מבט זו לא זו בלבד שיש בה משום הסתכלות מצומצמת ובלתי-ממצה על ההשלכות הכספיות של קיומה או היעדרה של מערכת יחסים זוגית, אלא שהיא נכשלת במתן ביטוי לטיב ההפסד שנגרם – אם נגרם. אכן, אין מקום לכך שבית-המשפט יאמוד את "ראשי הנזק הממוניים" הנובעים מן הקושי לזכות בנדוניה מכובדת או מן הקושי למצוא "שידוך הולם" ו"אשה בעלת מקצוע מכובד".

בית-משפט זה שלל לפני שנים את האפשרות להעריך את סיכוייה של אלמנה להינשא, על-פי מראיה ועל-פי סגולותיה, ועל-כן מיאן להביא עניין זה בחשבון הפיצוי. בהקשר זה נפסק כי "ישנם גורמים אישיים ורגשיים שאין למדוד אותם לפי שום קנה-מידה ממשי או מוחשי. כשם שאין להתווכח על טעם ועל ריח, כך אין להתמקח על מראה חיצוני ועל סגולות נפש המקרבים או מרחיקים את האפשרות של נישואין" (ד"נ 14/68 לפידות נ' שליסר , פ"ד כג(1) 771). לקשיי המדידה והמיקוח מצטרפת הפגיעה בכבודו של הניזוק אשר מעמדו ומידותיו נבחנים לצורך הערכת סיכויי הנישואין (וראו דברי השופט ח' ה' כהן בע"א 111/68 לפידות נ' שליסר , פ"ד כב(2) 379). בפרשה אחרת עמדנו על-כך שאין לפסוק פיצוי עבור שירותי ליווי למי שלטענתו מתקשה לקשור קשרי זוגיות עם בת-זוג. הבהרנו כי פיצוי זה אינו משמש סעד מתקן העומד אל מול ההפסד הכרוך באובדן היכולת לקיים יחסי-מין (ע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 16.10.2006)). גם בענייננו נראה כי המסקנה המתחייבת היא שאל לו לבית-המשפט לפסוק פיצוי ממוני הנשען על הערכת סיכויי נישואין ועל הערכת "הכנסות ותשומות" הנישואין. בכך אין כדי למנוע, במקרים מתאימים, פסיקת פיצוי בראש הנזק הלא-ממוני.

התוצאה היא שיש לבטל את הפיצוי שנפסק עבור "הפסד נדוניה" למערערים 3 ו-4.

6.

תיקון נוסף שיש לבצע בפסק-הדין נוגע לסוגיית הכללתם של ימי "אשפוז יום" במניין הימים המשמש לחישוב ראש הנזק הלא ממוני. כבר נפסק כי "אשפוז יום" כמוהו כאשפוז כמשמעותו בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 (ראו ע"א 9079/04 לילך נ' לאופר (לא פורסם, 15.4.2007)). בדרך זו יש לנקוט גם במקרה זה. הצדדים יערכו מחדש, בהסכמה, את חישוב הנזק הלא-ממוני ואם תתעורר מחלוקת תובא ההכרעה לפני בית-המשפט המחוזי שדן בתיק.

7.

לא מצאנו מקום להתערבות נוספת בפסיקתו של בית-המשפט המחוזי. אכן, אפשר שבראש נזק מסוים נפסק פיצוי הנוטה לצד הגבוה, ובראש נזק אחר – לצד הנמוך, אך התוצאה שנתקבלה אינה מצדיקה התערבות.

התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד מתקבלים, כל אחד באופן חלקי כמפורט בפסק-דיננו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המשנה-לנשיאה

השופטת ע' ארבל :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ח' מלצר :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.