ע"א 60/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. דוד זגורי

המבקשת עותרת לעיכוב ביצועו של תשלום בסך 1,100,000 ש"ח, מתוך 1,760,000 ש"ח אותם חויבה לשלם למשיב בפסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, כפיצוי בגין תאונת דרכים בה היה מעורב ושבעקבותיה נותר נכה לצמיתות. יתרת הסכום, 660,000 ש"ח, עוכבה בידי בית-משפט קמא עד להכרעה בערעור.

בית-המשפט המחוזי נדרש לפרשה זו פעמיים: בפעם הראשונה נקבעה הזכאות לפיצוי בגין תאונת דרכים, ונפסק פיצוי שקוזז מכספים ששולמו למשיב בידי המוסד לביטוח לאומי. בפעם השנייה, בעקבות ערעור שהגיש המשיב לבית-משפט זה והתקבל (ע"א 3962/04), הגדיל בית-משפט קמא את סכום הפיצוי שהמבקשת נדרשה לשאת בו. על כך היא מערערת, ועם ערעורה הוגשה, כאמור, הבקשה לעיכוב ביצוע שבפני. הבקשה נסמכת על שתי טענות: האחת, כי לא היה מקום להכיר בחבות בגין תאונת דרכים; השנייה, כי נפלו טעויות בחישוב הפיצוי שנפסק.

לא אוכל להיעתר לבקשה זו. ראשית, דומה בעיני כי מקומה של טענה בדבר עצם החבות לא יכירנה בהליך זה, שכן על המבקשת היה להעלותה בשלב הערעור על פסק-דינו הראשון של בית-המשפט המחוזי. אולם, בגדרה של בקשה לעיכוב ביצוע אין זה העיקר. עיקר הוא בכך שלהשקפתי, מאזן הנוחות נוטה לצד המשיב. מיום התאונה חלפו למעלה מעשרים שנה, בהן הלך מצבו הבריאותי של המשיב והתדרדר, ואיני רואה כל צידוק להאריך עוד את העיכוב בתשלום הפיצוי. המבקשת חוששת, כי המשיב יעשה שימוש בסכום שישולם לו עד כי לא ניתן יהיה להשיבו לידיה אם תזכה בערעור. אך מעבר לטענה כללית, לא עלה בידה להצביע על חשש ממשי כי כך יהיה. דווקא הנתונים שצירפה לבקשתה, בדבר הגמלה החודשית שמקבל המשיב מן המוסד לביטוח לאומי, מקטינים את החשש כי עיקרו של הפיצוי ישמש אותו לצורכי היום-יום של המשיב וכך יתכלה. חשש זה פוחת עוד אם נזכור, כי תשלומו של למעלה משליש מסכום הפיצוי כבר עוכב, ונותר לעת עתה בידיה של המבקשת. ולבסוף, אפשר כי מהותה של המבקשת כמבטחת מקלה עליה להבטיח עצמה מפני סיכון כגון דא, טוב יותר מיכולתו של מבוטח להבטיח עצמו מפני הפגיעה שיסב לו עיכוב בתשלומם של דמי הביטוח אשר נפסקו לזכותו.

סוף דבר, אני דוחה את הבקשה ומבטל את הצו הארעי שניתן. המבקשת תישא בשכר טרחת בא-כוחו של המשיב בבקשה זו בסך 5,000 ש"ח.