ע"א 60/57 לוי דויטש נ' יצחק פרנקו, ואח' ו-ערעור נגדי

מ"מ הנשיא (חשין) :ערפור וערעור-שכנגר על פסק-דין בענין נזיקים אזרחיים.

ה

| 2התובע ,דיטש לוי ,והנתבע מס' ,1יצתק פרנקו ,עבדו בפרדסו של זאב סולץ, הנתבע מס' -- 2הראשון כפועל פשוט והשני כנהג טרקטור .ביום 7.2.54נהג פרנקו בטרקטור ,שאליו היתה קשורה פלטפורמה שטוחת-קרקעית ונטולת"רפנות ועליה ארגזי תפוזים ריקים ,זה על גבי זה ,בגובה ניכר .הארגזים לא היו קשורים והדוקים האחד לחברו

ו

וניטלטלו בתנודה עם הינוע הטרקטור .בנסוע הטרקטור על הכביש בדרכו מהפרדס לבית- האריזה ,נדרדר עמוד הארגזים ,והתובע ועוד אחד מפועלי הנתבע מס' ,2אשר ישבן על הארגזים מלמעלה ,נפלן לארץ .אותה שעה לא חש התובע בחבטה אשר נחבט בברבו הימנית ובכפות רגליו ,אך לאחר זמן גברו מיחושיו בגפה הימנית התחתונה ,וצילומי

|| רנטגן הראו תהליך של התנוונות דלקתית בפרק הירך .התובע קיבל טיפול רפואי במשך | ז כמה זמן ,אך בסופו של דבר נשאר צולע ,ואחד הרופאים המומחים --הר"ר גדעון בירר -קבע את אחוז נכותו ,לפי חישובי משרר"הבטחון ,ב .%047%05,השופט המלומד סבר,כי התאונה ,בשהיא לעצמה ,לא היתה גורמת לתובע כל נזק ניכר ,אך מדברי הרופאים

190 .

/

אפסקררין* ,ברך יא ,תשי"ו/תשי"ח"דפפג

ע"א זם. 72/57 ;06/

לוי דויטש נגד יצחק פרנקו ,ואח' ו"ערעור נגדי מ"מ הנשיא (חשיף

המומחים העלה ,כי לתובע היתה גם קודם לכן נטיה חוקה לד8מ80תץ8 | !0)63ו800ת,8. |

א

זכי התאונה גרמה להחשת תהליך ההנוונות .בשאלת הרשלנות קבע ,כי התאונה והנזל שבא בעקבותיה היו תוצאות רשלנותם של הנתבעים ורשלנותו התורמת של התובע גם יחד ,אך סבר כי התובע נוטל 3מתוך 4חלקים ברטלגות ואילו הנתבעים נוטלים יחד

רק חלק אחד בלבד .ולאחר ערכו כמה חישובים חייב את הנתבעים בתשלום הסך

5

לירות ,בצירוף הוצאות ושכר-טדחת עורך-דין .מכאן הערעור והערעורישכנגד.

השאלה הראשונה היא ,אם יש לראות רשלנות במעשיהם של הנתבעים או במעשיו 3 של אחד מהם .על כך יש להשיב ,לדעתנו ,בחיוב גמור :הנתבע מס' 1נהג רשלנות בדרף >

בה הסיע את התובע ,ורשלנותו של הנתבע מס' 2כפולה ומכופלת ,הן משום שלא דאג

ב

להנהגת שיטת עבודה יעילה וכטוחה מכל סכנה ,והן מפאת אחריותו השילוחית .למעשי-

משמשיו .אין צורך להרבות דברים על הסכנה שהיתה צפויה לאדם שקנה לו שביתה בטור העליון של ארגזי התפוזים .עמוד הארגזים הבלתי-קשורים אלה לאלה היה בבחינת מגדל פורח .הוא התנודד בחלל לכל תזוזה .של הטרקטור ,ומחמת העדר דפנות לפלטפורמה היה

[ | כל אדם סביר צופה מראש שמיטת הארגזים ממקומם ופיזורם על הכביש .בן נקל היה לחזות מראש ,כביעקבות הידרדרות הארגזים יוטלו לקרקע וייחבטו בה היושבים עליהם.

|

ך

במסיבות אלה חב הנתבע מס' 1י --וחב גם ארונין ,הנתבע מס' -- 2חובת זהירות כלפי הֶתובע מכוח הוראות הסעיף )2( 50לפקודת הנזיקים האזרחיים 1944. ,והואיל וכך ,הרי אין להטיל עוד ספק ברשלנותם של שני הנתבעים ,לפי מה שנאמר במעיף ,)1( 50שהרשו

לתובע --זה על דעת עצמו חה באמצעות שלוחו ---לתפוס מקום של סכנה ולהפקיר עצמו לפגיעה אפשרית ,בלא לנקוט כל אמצעי זהירות סבירים למניעת התאוגה.

| 4ואשר לדשלנותו הנוספת של הגתבע מס' :2כבר נקבט על-ידי ביתדמשפט זה בכמה מקרים קודמים ,כי כל מעביד חב חובה כלפי פועליו להנהיג במפעלו שימת עבודה:

.ה

אשר תשמור עליהם מפני סיכונים ותקלות אשר אדם סביר עשוי וחייב לצפותם מראש

(ראה לדוגמה :ע"ם 162/55,בראעזי נ .היועץ המשפמי ;)1( ,ע*א 171/86,גרייף נ+ .מגן צ'טווד" בע"מ ,)2( ,ע"א 313/56,חברת החשמל לא"י בע"מ

נ.

בלומברג,

(;:)5

ע"א

( ,6ממידט נ .סולל-בונה .)4( ,במקרה דנן הוברר ,כי זו היתה שיטת העבודה בפרה

דסן של הנתבע מס' ,2להסיע על פלטפורמה שטוחה ,חסרת-דפנדת ,ארגזים ריקים ,שאינם

/

מאוגדים לאגודה אחת ,וכי גרינברג --פועלו הוותיק של הנתבע מס' ,2שישב אף הוא' בעת התאונה על גבי הארגזים מלמעלה .פקד על התובע ,טירון שנכנס לעבודה בפרדס הנדון זמן קצר קודם לכן (אם כי טרקטוריסט מנוסה ממקום אחר ,כפי שייאמר להלן),

לטפס ולשכת על הארגזים ולפקח עליהם מלמעלה ,לבל יתנודדו בשעת המסע .שיטת עבודה זו פסולה היא מעיקרה ,וכל ארם סביר היה רואה בה פתח סכנה ליושבים במרומי

ז

הארגזים .בכאן טמונה רשלנותו הנוספת של הנחתבע מס ,2 | 5השאלה השניה המצריבה עיון ודיון ,עיקרה הוא הרשלנות התורמת .ההיתה רשלנות תורמת מטעם התוב ? אך בטרם נשיב על שאלה זו ,מן הראוי לדון בטענתם הקיצונית :

.

הפסקררין* ,כרך יא ,תשי"ז/תשריח7591-

1 . /

.

לוי דויטש נגד יצהק פרנקו .ואח' ו"ערעור נגדי

ע"א ; 60/57ד5/2ד

מ"מ הנשיא (השיה

יותר של הנתבעים ,היינו ,שאין התובע זכאי לכל סעד מפני הבלל של

86חסם וזתפנסי

ְ8טונם | :החל לגביו .התובע ,טוען באיכוה הנתבעים .ידע את העובדות לאמיתן והעריך בראוי את הסיכון שהוא מסתכן בו ,ולפיכך ,ועל סמך הסעיף 56לפקודת הנזיקים .אין להאשים איש ,חוץ ממנו ,בתאונה אשר אירעה לו.

אין ספק ,כי הסכנה לא נעלמה מעיני התובע ,כפי שנראה ביתר פרוטרוט בדברנו פל

א

הרשלנות התורמת המיוחסת לו .אףיעל-פייכן אין אנו םבורים ,כי במסיבות הענין יש

למוד לתובע במלוא מידת העקרון הנ"ל .ביחסים שבין מעביד לעובד ,בשהעובד אנוס לחמשיך בעבודתו על אף הסיכון בו הוא נתון ,זכשהמעביד חב חובת זהירות כלפיו מכל

.-מקום .מועטים מאד יהין המקרים שבו יפסוק בית"המשפט כי העובד קיבל על עצמו | -

מרצון את הסיכון במלואו (ראה. )4491( ,)7( .וס ו80ת עסגאסא .ץ עפופאסם) | .ה סייג זה לעקרון של הסתכנות מרצון יש בן משום תקנת הרבים :מעביד החב חובת זתי- רות כלפי פועלו לעולם אל יסמוך על מצוקת פועלו ,שבאין ברירה יהיה אנוס לקבל על עצמו את הסיכון שבעבודה ,אלא ימלא את חוכתו שלו וינקוט האמצעים הדרושים להגנת

פועלו .אמנם אין לקבוע מסמרות בדבר ,ובכל מקרה יש לדון עליפי ממיבותיו המיוחדות

שלו .אך במקום שהעבודה גופה אינה מסוכנת לפי עצם טיבה ,והסכנה צומחת רק משיטה

,

.גרופה שבה היא מבוצעת ,ילשהוכית בראִיות חזקות ביותר כי העובד קיבל על עצמו את הסיכון; ואין די בראָיה בלבד שהוא ידע את מצב הדברים זאף-עליפי"כן המשיך לעבוד (ראה דברי השופט גודרד

(0ז)480066

במשפט באיואטד ,)7( ,הנ"ל .ע' 480).במקרה

דגן לא היה תפקידו של התובע --ביצוע עבודות שונות בפרדס --כרוך בסכנה מיוחדת- | . || שיטת הסעת הארגזים מן הפרדס לביתיהאריזה היתה אמנם פגומה ,פפי שראינו לעיל אך נוכח העקרונות האמורים .וביחוד בהביאנו בחשבון את רשלנותם של הנתבעים ,שהפרו

. .חובתם כלפי התובע ,אין לומר כי התובע ,יסיכן את עצמו" .במובן הסעיף 56לפקודת -

הנזיקים האזרחיים.

| .6:ועפשיו לשאלת הרשלנות התורמה .בפתח דברינו בפרשה זו עלינו להטעים ,בי || . קביעתנו שהתובע לא קיבל על עצמן המתכגות מרצון אין פירולה ,מבהינה משפטיה, שהוא פטור גם מרשלנות תורמת .המשכת העבודה בידיעת מצב הדברים אין משמעותה תמיד קבלת סיכון מרצון ,כפי שכבר אמרנו .אך ידיעה זו על קיום סכנה ,בלא נקיטת

אמצעים סבירים למנעה או להחליש את תקפה ,יש והיא מורה על רשלנות תורמת .ומה

היה המצב במקרה דנן? התובע היה אמנם חרש בעבודתו בפרדס הנדון ,אך הוא לא הית

/

טירון בעבודות פרדם בכלל ,יתר-על-כן :הוא עבד קודם לכן בפורדם אחר כנהג טרקטור, זבהמיעו ארגזים ריקים באותו פדדס היה נוהג לקשור אותם יחד .על כך מעיד הוא עצמו ומוסיף בשמץ של יוהרה, :אצלי לא נפלו ארגזים" .הוא מספר בגילוי-לב ,כי חשב

שהסעת ארגזים בשיטה שהיתה נהוגה בפררסו של הנתבע מס' 2היא מסוכנת ,אףיעלד || . פידכן לא חשש לעלות על מרומי הארגזים ולא דאג לקשירתם לבל יתנודדו .וכל כך למה| || + .אמרו לי לעלות .....לא היה מקום .רק על הארגזים" .זהו הסברז .אך הסבר זה טעון הסבר מדוע לא קשר הוא עצמו את האגזים והסבר זה לא גשמע .הן לא יתואר ,ואיש

12

הוה

-

.פםקיידין* ,כרך יא ,חשי"ז/תשי*ח'7591

ע"א 712/57 60/57,

><

לוי דויטש נגד יצחק פרנקו ,ואח' ו"ערעור נגדר מ"מ הניא (חשי) .

הט

גם לא טען כזאת; כי אילו עשה בך היה חורג מתחום סמכויותיו והיה בא על ענשו .צדק, איפוא ,השופט המלומד ,ביחסו רשלנות תורמת גם לתובע עצמו .על חלקו של כל אחד מבעלי-הדין באחריות לנזק נדון להלן.

| .7כאן אנו באים :לשאלה השלישית המתעוררת בדיונים אלה ,והיא.:האם יש להטול

א

על הנתבעים אחריות כלשהי ,חרף רשלנותם ,בהתמשג במצב בריאותו של התובע קורם לתאונה .שאלה זו שני ראשים לה :ראשית .מה הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לתובע לבין התאונה ,בהתחשב במצב בריאותו לפני התאונה ?; שנית ,האם אין הנזק מרוחק מדיי! י מהתאונה בגלל מצב בריאותו הקודם של התובע?

כבר נאמר לעיל ,בי התובע סובל משכבר ממחלת גיוון הפרקים .על כך העידו שני

ב

הרופאים המומחים ד"ר בירר וד"ר סמט .אמנם האחד מהם --הד"ר טמט ,שהעיד מטעם

|| הנתבעים --ביקש' להחליש את רושם התאונה והשפעתה על מצב בריאותו של התובעואמר ,כי גזק שהוסב לן לתובע בתאונה קודמת ,עשוי להראות .....על נטיה .כללית , לארטרוזיסם דפורמנם" ,זני התהליך ההתנוזנותי מזברח להתגלות" בסופו של דבר; אך

גם הוא מודה ,כי. .בהתחשב עם העובדה שהחבלה עצמה היתה אפילו קטנה מאד ,יש

ג

להניח שהיא האיצה את התהליך הניחני" ,וכי תהליך זה ,יכול היה להישאר חבוי במשך במה שנים* אלמלא התאונה .הד"ר בירר --שהעיד מטעם התובע --אף הוא :מודה

ש,יכולה להיות אפשרות שההתנוונות שלפני התאונה היתה נשארת בלתי חבויה" .אך הוא מדגיש ,כי התאונה .גרמה ,לידי התעוררות והחשת התהליך של ההתנוזנות" ,וכי ,אילולא

חבלה זו קיימת האפשרות שהתהליך היה נשאר חבוי .....בלי הפרעות קליגיות ובלי

ד

הפחתת כושר עבודתו ,ואולי אף לא מתגלה בכלל* .מדבריהם אלה של שני הרופאים מסתבר ,כי לאמיתו של דבר אינם חלוקים בדעותיהם בשניים ,היינו :ראשית ,שהתובע

סבל קודם לתאוגה מתהליך של נייון הפרקים ,אשר ייתכן והיה נשאר חבוי כל הימים, וייתכן זהיה מתפתח ברבות הימים למחלה חמורה גלויה ; שנית ,שהתגלותה של המחלה

/בצורתה החמורה --ובעקבותיה איבוד כושר העבורה והצורך בטיפול רפואי מתמיד --

היא תוצאה של התאונה .וכיון שכן ,אין לקבל את הטענה ,כי אין כל קשר סיבתי בין ||הנזק לבין התאונה. -

ואשר לשאלת הריהוק של הנזק מהתאונה :בענין זה סומך באיכוח הנתבעים

ן ,על הסעיף ( 60א) לפקודת הנזיקים האזרחיים ,הקובע ,בי =- .מקום שנגרם לתובע נזק .יפסקו פיצויים רק על אותו גוק ,שהית נגרם מטבע הדברים במהלך הענינים הרגיל ,ושנגרם במישרים על-ידי

| || ,מעשה הנזיקים האזרחיים שעשה הנתבע"; |

.

זּ

|

וטוען; כי במקרה רנן לא נגרם הנזק במישרים על-ידי הנתבעים ,ומכל מקום אין הוא תוצאה טבעית של התאונה ,כי אם של מחלחו הקודמת של .התובע .במצב דברים זה, אומר בא-כוח הנתבעים ,אין להטיל כל אחריות על הנחבעים ,לפי שהם לא יכלו לצפות |

|[ ששסקרדי" ,כתרךש יאו/משתחי59ן . .סש וגו שריו שו 46ו

שש ש>12251

לוי דויטש נגד יצחק פרנקו .ואח' ודערעור נגדי

ע"א ;72/57 60/57

| -מ"מ הנשיא (חשיף

-

מראש ,כשם שכל אדם סביר לא היה יכול לעשות כן ,כי כתוצאה ממעשיהם עלול להיגרם

נזוק לתובע ,לא בשל הסכנה שבעצם המעשה ,כי אם מחמת מצב בריאותו המיותד של התובע .והואיל וכך ,הרי לא היו הנתבעים מחוייבים גם לנהוג זהירות מיוחדת כדי לקדם את פני הרעה .לחיזוק טענתו זו מביא בא"כוח הנתבעים את פסק-הדין במשפט ע"ם 87/86, מלכה נ .היועץ המו)פטי ,)5( ,אשר פסק ,בעקבות המשפט האנגלי . 6ץ ץ610גת

( ,)4581( ,)8כי איז מויק אחראי לתוצאה בלתי-רגילה זבלתי גנראית מראש שנגרמה לו

לניזק ממעשהו הרשלני .אך לדעתנו אין הנדון דומה לראיה .שם ,)5( ,במשפט מלכה, הוברר כי הנוק נגרם לא בתוצאה ישירה ,רגילה ובלתי"נמנעת מן המעשה הרשלני ,בי אם מבורם נוסף ,חיצוגי .שלא היה כל קשר בינו לבין המויק או הניזק ,ושאידאפשר היה לחזותו מראש ,הינו ,חידקי טיטנום שחדרו לגופו של הניזק דרך שבר סגור שנוצר

בזרועו .לפיכך קבע ביתדהמשמט ,כי אין לראות בנזק תוצאה טבעית של התאונה ,שאפעיר

א

ב

לייחסה במישרים למעשה הרשלנות .לא כן המקרה שלפנינו .כאן לא נוסף כל גורם מזיק חדש לאחר קרות התאוגה .הנזק נגרם עם התאונה .אך תוצאותיו נתגלו רק לאחר זמן .אלמלא מחלחו הקודמת של התובע זנטייתן להיפגע במיוחד מהכאה וחבטה ,ייתבן אמנם שהנזק לא היה חמור כל כך בתוצאותיו .אך אין בשום פנים לומר ,כי הנזק אינו תוצאה טבעית

וישירה ממעשה הרשלנות גופו .איתרע מזלם של הנתבעים שברעלנותם פגעו דוקא באדם

/

הנוטה להיפגע | אך הואיל ואין לייחם את התועאה לכל מתערב זר ,מן החוץ ,אין גם לקבזע בי המסובב מרוחק מן המיבה .במקרה דנן עלינו להחיל את ההלכה שנקבעה ביע"א 22/49,לוי [ .מוסף, ,פסקי-דין" ,כרך ד ,ע' .)6( 558,גם באותו ענין החזמר

האנלזהק --עקב מצב בריאותו הקודם של הניזק .וביתדהמשפט בא לידי מסקנה ,כי במטיבות | ך עאין הנזק .....נחשב בעיני החוק נזק שהוא רחוק במידה המונעת

לזכות את המשיב בתגמול פיצויים" (שם ,)6[ ,ע' 572).

9

להבהרת הענין לא יהא זה מיותר להביא קטע או שניים מפסקי-דין אנגליים בשאלה

זו גופה .במשפט[ ,ם 00.; )0781(, 83.1. 6 8.0. 14,22 | ,ץוג מס6מס, ].ל מזורונם

ה

נאמר עלידי הוזופט בלקבורן | (מפטמאסגום) (קטע זה והבא אחריו מובא לפי התרגום .

שב"ע"א ,)6[ 22/49,הנ'"ל):

,אם אדם יורה אל כביש ידוע ,כאשר מסוכן לעשות כן ,והורג איש אחד הרגיל לקבל הכנסה גדולה ,יהא חייב בעד בל הנזק שנגרם למשפחתו של השני ,יהיה גודל הנזק מה שיהיה ,ולא יהא בידו לטעון ,כי מכחינת

1

הגיונית לא היה יכול לשער מראש כי יזיק לאדם בלשהו פרט לפועל. ". ובמשפט0( ,ו)8 8808; )1091( 2 8.4. 968, 679 ,מ6 4אחת/ו\ .ל ספוטו נאמר על-ידי

זּ

ביתדהמשפט מפי השופט קנדי (ץ0סממ:)66

.....,יש להודות שהתובעת .....לא היתה טובלת בדיוק כפי שסבלה ,וקרוב לוודאי לא באותת מידה שסבלה .אלמלא היתה הרה אותו

04 .

.

=פסקרדין" ,כרך יא ,תשי*ז/תשי*ח7591-

ע"א . | 72/57 60/57:

|

לוי דויטש נגד יצחק פרנקו ,ואח* ו-פרעור נגדי מ"מ הנעזיא (חשין)

||

א

זמן; ואין ספק שנהג הסוסים של הנתבעים לא יכול היה לשער מראש שהיא היתה במצב זה .אך מה חשיבות בעובדה זו? אם עוברים על אדם באופן רשלני או הוא נפצע בגופו בדרך אחרת ,מחמת רשלנות ,אין זו תשובה לתביעת הפיצויים של האדם הנפגע ,כי היה סובל פחות נזק ,או לא היה

.סובל נזק כלשהו ,אלמלא היתה לו גולגולת שהיא דקה באופן בלתי שכיח

או היה לו לב שהוא חלש במידה יוצאת מגדר הרגיל.ל

||

י

-

על כגון דא כבר נאמר ,כי ,על הנתבע לקבל את התובע כמות שהוא" .אין אנו סבורים, < כי דרגת רשלנותו התורמת של התובע ומצב בריאותו המיוחד קודם לתאונה פוטרים את -

הנתבעים מכל אחריות ,כפי שטוען בא"כוח הנתבעים ,בהסתמכו על הסעיף ( )1( 55וו)

ב

לפקודת הנזיקים האזרחיים .שני גורמים אלה תרמו תרומה נכבדה להחמרת הנזק ,אך לא

היו הסיבה המכרעת.

| .0בא-כוח הנתבעים מבקש להבדיל בין נזק הנגרם על-ידי תקיפה --כמן במשפט |

ג

מוםף ,נ ,)6הניל --ונזק שהוא תוצאת רשלנות בלבד ,וטוען כי דין הוא שענשו האזרחי

של המזיק במתכוון יהא גדול יותר .אולם אין אנו רואים טעם להבדלה זו .משנקבעה אשמתו האזרחית של נתבע והוא מתחייב בנזיקים ,יש לפסוק לתובע דמי נזק בהתחשב בתוצאות ולא במניע שהמריץ את המזיק לעשות מה שעשה .ייתבן ששיעור דמי הנזק

אשר ייפסק יהיה שונה בשני המקרים ,אך הסעיף ( 60א) אינו מבחין בין זה לזה מבחינת, . 1

ד

\עצם החיוב.

-

| .1באן מקום אתנו להעיר .על חלוקת האחריות בין בעלי-הדין .כבר אמרנו לעיל ,בי

השופט המלומד הטיל על התובע שלושה קבים ועל שני הנתבעים קב אחד בלבד .במקום.

אחד בפסקו (ספיף )4הוא אומר ,כי מאחר ועצם הסיכון לא נעלם מעיני התובע ,הרי:

ה

אחריותו שלו שווה לאחריותו של הנתבע מס' ,1ומבחינה זו היה חוצה את הנזק .אך. הוא מתח את הדין עם התובע והוסיף לו קב אחד של אחריות ,משום שהוא ,התובע .,ידע

על מתלחו ו,אפשר היה לצפות ממנו להעריך את הפכנות במצב בריאותו העדין ,בגלל נזקים כבדים למדי שנגרמו לו מקודם ,שנים מספר לפני כן ,עלדירי תאונת עבודה בכתף". שיקול זה נראה בעינינו מוטעה משני טעמים :ראשית ,אין לפנינו הוכחות ברורות כי

1

התובע אמנם ידע על מחלתו ,ופחות מכך שפגיעה בגופו שלו עלולה להיות חמורה בתוצך

אותיה יותר משבגופו של אחר .בבר ראינו לעיל ,כי המומחים מטעם שני הצרדים סברו

כי מחלתו הישגה היתה רדומה ,וכי ייתכן שהיא לא היתה מתגלית לעולם .היו הוכחות ברורות ,כי לפני התאונה עשה התובע על רואיו רושם של אדם בריא ,עבד .בעבודות

קשות על אף הפגם אשר בכפות רגליו ,ואיש לא אמר בי הוא ידע ,או חייב היה לדעת,

/

לל הנטיה הטבועה בו להינזק במקום שאחר לא היה ניזק .שנית --והוא העיקר --

התובע לא עסק בעיסוק שהוא מסוכן מעצם טיבו למצב בריאותו המיוחד ,ולא מצב בריאותו הוא שגרם לתאונה .אמנם תוך כדי עיסוקו במלאכה בלתי מסוכנת עשה מעשה שהעמידו בסכנה מסויימת ,ודין הוא ,כי ייפנש על כך .אך אין להענישו בפלים על חטאו

גפסקרדין" ,כרך יא ,תשי"ז/תשי"ח"7591

55

ע"א 12/57 , 60/57

לוי דויטש נגד יצחק פרנקו ,ואח' ו"ערעור נגדי מ"מ הנשיא (חשין)

בשל מחלתו הסמויה ,כל עוד אין הוכחות כי הוא ידע ,או הייב היה לדעת ,שמעשהו

הרשלני עלול להביא את מחלתו לידי גילוי או להחריפה .מטעם וה נראה לנו ,בי את הנזק יש אמנם לחצות .כפי שסבר השופט המלומד בתחילה.

| .2ולבסוף אנו מגיעים לשיעור הנזקים .התובע דרש בתביעתו דמי נוק בסכום טל | א 000,02.-לירות ,מזה 000,2--לירות נזקים מיוחדים ,ו" 000.81.--לירות נזק כללי.השופט המלומד קבע את הנזקים המיוחדים בסכום כולל של 1,795.500לירות ,ופל כך אין תלונה רצינית .מכל מקום נראה לנן ,כי בהעדר קבלות להוכחת נזקי הכים אין בירינו

להתערב במסקנתו של השופט להפחית מן הפריט של הטיפול הרפואי סכום של 002.--

לווכמלהחולבירעותמ,הפוסתלדונשתוכרשעלבוהדתהובעעד עיולם כהךגשאיתן הלתהביעעלה מהוהעמשדתסעמלוןס.ך ה-נז.ק005ה,מ!יותלדירושתנגברפםי | ך שתבע התובע ,ועל כך אין הנתבעים מתלוננים. /

לא כן הפיצוי שגקבע כנזק כללי .התובע ציין בכתב-תביעתו ,בי הוא דורש נזק בללי

בסכום של 000,81.--לירות ,עבור סבל ,יסורים ,אבדן כושר עבודה ,ירידת מצב בריאות1 | .

נכוּת קבועה ,אבדן הנאה מהחיים ,טיפול רפואי בעתיד" .השופט המלומד העיר .כי רצוי היה אילו פירט התובע את תביעתו על אבדן כושר עבודה ,בדי שבית-המשפט ,יהיה נומה

להיות משוכגע בסכום מסויים במידה שהטענות המתייחסות אליו הובהרו והוכחו בצורה מלאה וברורה* .אף-על-פייכן כלל השופט המלומד אף הוא בנזק הכללי איזה סכום על*

חשבון אברן כושר עבודה .ולא ידענו סכום זה מהו .ולפי איזה חישוב הגיע השופט אליו.

והרי הדברים שנאמרו לגבי כתב*התביעה --ובצדק נאמרו --חלים גם לגבי פסק-הדין. ואף בית"משפט לערעורים זכאי לדעת ביצד פסק בית"המשפט שלמטה ועל סמך מה פסק

ד

מה שפסק .זאת ועוד :מסתבר ,שהשופט הביא בחשבון גם את הליקוי שהיה קיים קודם לתאונה בכושר עבודתו של התובע בגלל מחלתו :הסמויה ,ואת הסיכויים בי שה 9.3.

(ה .-פמגתזינס/סכ 8ופסז+נא .שממנה סבל התובע) התגלה והתגלע גם ללא תאונה או אלי" || ה

מות* .אך לא ידענו איזה שיעור גרע מדמי הנזק בשל הליקוי היטן ,ומה פירושו המדריקשל .הביטוי שהתגלה והתגלע" .כיטוי זה נדרש בפי בא"כוח בעלי"הדין כמין חומר ,והם

תלו בו תלי תלים של פירושים והשערות .נוסף על כך מתלונן בא-כוח הנתבעים על העדר כל קביעה ביחם לאחוז ההיוון ,וטופן --ולדעחגו בצדק --כי עובדה זו שוללת

35%ל שהנסקבטר | ן ממנו את האפשרות להחליט אם .וביצד .יתקיף את הממצא הזה .השיעור השופט המלומד מתייחס ,כנראה ,לאחוו הנכות ולהפסד כושר העבודה ,והעדר ב על קנה-המידה לחישוב ההיוון הוא פגם רציני .שאין בידינו לתקנו במסיבות הענין. לפיכך הוחלט להחזיר את הדין לביתיהמשפט המחוזי לשם השלמה ,לאחר שמיעת

טענותיהם של באי-כוח בעלייהדין ,ולאור ההערות הנ"ל .בהתחשב בתוצאות ,אנו מהייבים | ז את הנתבעים מולידרית בתשלום הוצאות התובע בסכום כולל של 57.--לירות בלבד.