ע"א 6014/99 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ. לניר סחר בע"מ

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (סגן הנשיא מ' טלגם והשופטים ר' שטרנברג-אליעז וע' מודריק) מיום 21.6.99 בע"א 1655/97, בו קיבל בית המשפט את ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת.א 67561/92.

1.המבקש הגיש תובענה בסדר דין מקוצר כנגד משיבה מספר 1 כנתבעת עיקרית וכנגד משיבים 2 - 4 כערביה, בגין יתרת חובה בחשבונה של משיבה מספר 1 אצל המבקש. בבקשת הרשות להתגונן הועלו מספר טענות, אולם בשלב הערעור לבית המשפט המחוזי צמצמו המשיבים את ערעורם לשאלה האם התנה המבקש את מתן האשראי למשיבה 1 בפתיחת תוכניות חיסכון על ידי משיבים 2 ו3-, ובכך עבר על הוראת סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א1981-.

2.בית משפט השלום קבע כממצא עובדתי כי לא היתה מצד המבקש כפייה ספציפית לפתוח תוכניות חסכון בתמורה למתן אשראי, זאת למרות שכספי ההלוואה שימשו לפתיחת תוכנית חסכון.

3.בית המשפט המחוזי לא התערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום. יחד עם זאת, הוא הסיק ממסכת העובדות שנקבעו מסקנות משפטיות שונות מאלו שהסיק בית משפט השלום, תוך שהוא קובע כי:

"מן הכלל אל הפרט, בענייננו קבע בית משפט שגרסת המערערים, בדבר קיומה של כפייה ספציפית אינה אמינה. בקביעה זו אין אנו כערכאת ערעור אמורים להתערב. אלא שמכאן הסיק בית משפט קמא כפועל יוצא, כי לא התקיים כלל קשר בין השירותים הבנקאיים ששווקו, ועל בסיס זה קבע שכל אחד מהשירותים שווק בנפרד ללא כל תלות של שירות אחד במשנהו: אולם המסכת העובדתית, עליה אין מחלוקת בין הצדדים, דוקא מצביעה על קיומו של קשר דה-פקטו בין השירותים שהוצעו, שהרי שאותו סכום שניתן כהלוואה לחברה הועבר במלואו ונסגר בתוכנית חיסכון סמוך לקבלתו, תוך שהוא מוסיף לשמש חלק ממערך הביטחונות לפירעון אותה הלוואה. אם לא די בכך הרי הקשר בין השירותים מתהדק שעה שחלק ניכר מכספי תוכניות החיסכון חזר בדיעבד לחשבונה של החברה לאחר פירעון ההלוואה".

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ביחסים בין המבקש למשיבים התקיימו יחסי כפיה שאין ליחסם לאירוע ממוקד. למסקנה זו הגיע בית המשפט מחוסר ההגיון הכלכלי בנטילת אשראי יקר והשקעתו בתוכניות חסכון תמורת ריבית נמוכה. לאור האמור, קיבל בית המשפט המחוזי ברוב דעות את ערעור המשיבים והורה על החזרת התיק לבית משפט השלום לצורך שיחזור חשבון החברה.

4.המבקש מבקש כעת לקבל רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בענייננו מדובר בטענת התניית שירות בשירות בעת פתיחת החשבון, כאשר הלקוח איננו ביתרת חובה. סוגיה זו, לטענת המבקש, טרם נדונה בבית משפט זה. המבקש גם טוען נגד ממצאיו של בית המשפט לפיהם היה קיים קשר דה-פקטו בין האשראי שהוקצה לבין תוכניות החיסכון. המבקש גם תוקף את מסקנת בית המשפט באשר לחזקת כפיה בלתי ממוקדת כלפי המשיבים, ואת מסקנת בית המשפט שלא היה כל הגיון כלכלי בפעולות המשיבים. המבקש גם טוען שלאור העובדה כי התגלעה מחלוקת בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי יש לתת לו רשות ערעור.

5.המשיבים טוענים כי בסוגיית "התנית שירות בשירות" קיימת הלכה ברורה של בית משפט זה ועל כן אין מקום לתת רשות ערעור. בנוסף, חוזרים המשיבים על נימוקיו של בית המשפט המחוזי אשר קיבל את דעתם.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. רשות ערעור תינתן במקרים חריגים בהם עולה שאלה משפטית חדשה או שאלה שיש לגביה הכרעות סותרות במספר ערכאות שוות דרגה (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123). בענייננו חלק בית המשפט המחוזי על בית משפט השלום באשר למסקנות המשפטיות העולות מהמסכת העובדתית שנקבעה. במקרה כזה, שהוא מעשה יום יומי בשיטתנו המשפטית, לא תינתן רשות ערעור. זאת ועוד, סוגיית התניית שירות בשירות היא סוגיה שנדונה בבית משפט זה ונקבעו בה הלכות ברורות (ראו: ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם)). המקרה שבפני הוא מקרה קונקרטי של יישום ההלכות על מסכת עובדתית נתונה, ובכגון דא לא תינתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בדיון זה בסך של 5,000 ש"ח.