ע"א 6030/14 שרונה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ. גור שמואל

1.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן ) קיבל את תביעת המשיבים וקבע – בהתאם לעקרונות שהתוו בבג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (8.12.2010) (להלן: בג"ץ ניר בנים ) – כי יחידות ההשתתפות שהוקצו לפי המפתח היחסי בוועידת תנובה שהתקיימה בחודש נובמבר 1999, הן בבעלותם של חברי המבקשת ששיווקו במהלך השנים את תוצרת החלב, ודחה את טענת המבקשת כי יחידות ההשתתפות הן בבעלותה. כפועל יוצא הורה בית המשפט למבקשת לשלם למשיבים את חלקם היחסי מתוך סכום הפדיון שהתקבל מתנובה בגין יחידות ההשתתפות, וכפועל יוצא דחה את טענתה כי יש לחלק את הסכום האמור באופן שוויוני בין כל חברי המשיבה. סכום פסק הדין מגיע כדי כ-2.5 מיליון ש"ח עבור כל המשיבים כולם.

2.

מכאן הבקשה שלפניי לעכב את ביצוע פסק הדין. בבקשה נטען, בתמצית, כי סיכויי הערעור גבוהים, בין היתר מהטעם שחלק מהמשיבים חתמו על כתב ויתור והתחייבות שלא לתבוע את האגודה ואף על פי כן זיכה אותם בית המשפט בתשלום; מהטעם שבית המשפט לא יישם כנדרש את ההלכה שנקבעה בבג"ץ ניר בנים ; וכן נטען כי סכום התביעה לא הוכח.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי לא הוכחו התנאים לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי; וכי סיכויי הערעור קלושים.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין נבחנים שני תנאים המקיימים ביניהם "מקבילית כוחות": סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בנסיבות העניין, ואף אם אניח לצורך הדיון בבקשה זו ובלא לקבוע מסמרות, כי אין מדובר בערעור נטול סיכוי, אני סבור כי השיקול בדבר מאזן הנוחות מטה את הכף לדחות את הבקשה. עסקינן, בסופו של דבר, בפסק דין כספי. לא נטען בבקשה וממילא לא הוכח שככל שהסכומים שנפסקו בפסק הדין ישולמו למשיבים, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל. לכך יש להוסיף כי הכסף המיועד לחלוקה נמצא בחשבון בנק ייעודי ואין כל מניעה להעבירו למשיבים כבר בעת הזו. גם במובן זה לא ייגרם כל נזק למבקשת אם הסכום ישולם. במצב דברים זה, לא עמדה המבקשת בנטל להראות כי קמה הצדקה לחרוג מן הכלל שלפיו אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

4.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.