ע"א 6032/02 הקטור חיירו קרדנס בן פליקס סיפואנטס נ. מדינת ישראל

המבקש, אזרח ותושב קולומביה, ששהה בישראל ללא אשרה, מרצה עונש מאסר בן 17 שנה, בגידרו לא יצא לחופשה מאז שנעצר, הגם שסיים לרצות רבע מעונשו. שירות בתי-הסוהר דחה את בקשותיו להתיר לו לצאת לחופשה בשל חשש להימלטותו, וכן עקב מידע מודיעיני שהתקבל בדבר סכנה לחייו של המבקש.

עתירתו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחתה, לאחר שבית-המשפט עיין במידע החסוי ושוכנע בקיום הסכנה לחייו. אף החשש להימלטות האסיר נראתה לבית-המשפט המחוזי ממשית לאור אזרחותו ותושבותו של המבקש, ששהה בישראל שלא-כדין.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה טען המבקש, כי הנימוק שיסודו בחשש להימלטות - המבוסס על היות המבקש אזרח קולומביאני, והמחייב החזקתו במאסר ללא אפשרות יציאה לחופשה עד לתום ריצוי העונש - הוא בלתי-סביר. ואילו שלילת חופשה בשל חשש לסכנה לחייו של המבקש היא, לטענת המבקש, נימוק פטרנליסטי.

אכן, מניעת חופשה מאסיר במשך שנים היא תוצאה קשה, ויש לקוות כי במהלך השנים תוענק למבקש חופשה. אלא, שלעת הזאת, ההחלטה מעוגנת בסכנה לחייו של האסיר. חשש זה עולה ממידע שנבדק על-ידי בית-המשפט המחוזי. החלטת שירות בתי-הסוהר, האחראית לביטחונו של המבקש, מצויה איפוא במתחם הסבירות. משכך, איני רואה מקום למתן רשות ערעור.

אוסיף, כי לוּ הנימוק לשלילת חופשה היה החשש להימלטות, המבוסס אך ורק על היותו של המבקש אזרח זר, הייתי מורה להעביר את הבקשה למתן רשות ערעור לדיון בפני הרכב. ברם, משהנימוק העיקרי - שעליו מושתתת ההחלטה - הוא שמירה על ביטחונו של המבקש, לא מצאתי יסוד להיעתר לבקשה למתן רשות לערעור נוסף.

הבקשה נדחית.