ע"א 6062/02 בנק ירושלים בע"מ נ. שבירו תעשיות זכוכיות

1.ביום 11.7.2002 הגיש המבקש לבית המשפט העליון ערעור כנגד החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ו' אלשיך), מיום 23.6.2002, אשר אישר את הצעת הסדר הנושים ה"משופרת" שהוגשה בעניינה של חברת שבירו תעשיות זכוכית בע"מ, היא המשיבה 1.

ואלה העובדות הצריכות לעניין: המשיבה 1, שעסקה בייצור זכוכית, נקלעה למשבר כספי. היא עתרה לבית המשפט המחוזי למתן צו הקפאת הליכים כנגדה, ואכן ביום 13.3.2002 ניתן צו זה, ומונה לה נאמן. ביום 17.6.2002 הוגשה הצעת הסדר נושים עבור המשיבה 1, לה הסכימו מרבית מנושיה. על פי ההצעה, יקנה משקיע את המשיבה, בכפוף להפטר האחים שבירו שהיו ערבים לחובות המשיבה, וישולם לנושים דיבידנד מסוים על חשבון חובם. על פי ההסדר, נושים לא מובטחים בעלי ערבות אישית יזכו לדיבידנד בסכום של 13% מחובם, ואילו נושים לא מובטחים "רגילים" יזכו לסך של 10% מחובם. אלא שלהצעה זו התנגדו חלק מן הנושים: בנק לאומי בע"מ שהוא נושה מובטח, ומספר נושים לא מובטלים בעלי ערבויות אישיות. בית המשפט המחוזי החליט, ביום 18.6.2002, שלא לאשר את הסדר הנושים. בית המשפט נימק את החלטתו, בין היתר, בכך, כי בעוד שזוכים האחים שבירו להפטר מוחלט מחובותיהם, הרי שהם לא "תרמו" לקופת ההסדר מנכסיהם הפרטיים. על כך הוסיף בית המשפט המחוזי, כי הסדר הנושים מעניק לאחים שבירו, בדרך של הבטחה לעתיד, חלק ניכר ממניות המשיבה 1. למרות שהצעת ההסדר נדחתה, נתן בית המשפט המחוזי לאחים שבירו ולמשקיע, לפנים משורת הדין, אפשרות לשפר את הצעתם.

2.האחים שבירו והמשקיע הגישו הצעת הסדר נושים משופרת, אשר הציעה לנושים, ובעיקר לנושים בעלי הערבויות האישיות, יתרונות ושיפורים נוספים שלא שהיו בהצעה המקורית. בין היתר, כל אחד מן האחים שבירו ישא, בנוסף ליתר התחייבויותיו, בתשלום חודשי של 5,000 ש"ח לטובת הנושים בעלי הערבויות האישיות; המשקיע חזר בו מכוונתו להלוות לאחים שבירו סכום של חצי מילון שקלים לטובת החזקת בתיהם, ותחת זאת הם התחייבו למכור את בתיהם, ולהכניס לקופת הנשיה בעלת הערבויות האישיות, תוך חצי שנה ממועד ההסדר, חצי מיליון ש"ח מהתמורה בגין מכר זה. כמו כן, המשקיע שיפר את פריסת התשלומים לבנק לאומי בע"מ. בכך, הסיר בנק לאומי את התנגדותו להסדר הנושים.

גם לאחר הכנסת "השיפורים" להצעה, התנגד המבקש להסדר הנושים. למרות זאת אישר בית המשפט המחוזי, ביום 23.6.2002, את ההסדר. המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה האמורה - עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה.

3.המבקש, בד בבד עם הגשת הערעור לבית המשפט העליון, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.6.2002. המבקש מציין, בעיקרו של דבר, כי אין לאשר את הסדר הנושים מטעמיו של בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 18.6.2002. כמו כן מציין המבקש, כי ישנו חשש שהאחים שבירו יבריחו נכסים שברשותם, על-מנת שלא יכללו בקופת הנשיה.

4.דין הבקשה להידחות. נימוקיו של בית המשפט המחוזי לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע היו, כי בהסדר הנושים "המשופר" תלויה פרנסתם של עובדים רבים, כי עיכוב תחילת ביצוע ההסדר יגרום לנזקים כבדים למשיבה 1 ולנושיה, ויקטין את הסיכויים להצלחת ההסדר. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין השיקולים השונים, ועל-כן לא ראיתי סיבה מספקת להתערב בהחלטתו. על כך יש להוסיף, שלא נתבררה לי טענתו של המבקש כי יש לעכב את מימושו של הסדר הנושים מטעמיו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 18.6.2002, וזאת מן הסיבה הפשוטה כי בית המשפט המחוזי, לאחר שהוגשה לו הצעת הסדר נושים "משופרת", סבר כי נימוקיו מהחלטתו הקודמת כבר אינם עומדים, ועל כן אישר את הסדר הנושים. אשר לטענה בדבר החשש כי האחים שבירו יבריחו נכסים, כפי שציין נאמן המשיבה 1, הרי שההפטר שלהם מותנה בנכונות הצהרתם - עליו הם מוכנים להיחקר - באופן שאם יתברר כי יש להם נכסים נוספים על אלה שדיווחו, כי אז יפקע ההפטר וניתן יהיה להמשיך בהליכי גבייה אישיים נגדם.

אשר על כן - הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.