ע"א 612/20 חיה זקן נ. המינהל האזרחי- אזור יהודה ושומרון

1.

בקשה למתן צו מניעה זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) בה"פ 47559-09-19 מיום 5.12.2019 בגדרו נדחתה תובענה שהגישו המבקשים למתן סעדים הצהרתיים, צו מניעה וצו עשה שעניינם בזכויות המבקשים במקרקעין שבמחלוקת.

רקע

2.

ביום 1.12.2011 נמסרה הודעה בדואר אלקטרוני בדבר פתיחת הרשמה להגרלת תשעה מגרשים ביישוב הר גילה מטעם מזכיר היישוב. בהודעה צוין כי טרם התקבלה הערכה בדבר השווי של כל מגרש ממנהל מקרקעי ישראל, וכי ההערכה עומדת על סך של 650,000 ש"ח לכל מגרש. כן צוין בהודעה כי "חשוב להדגיש כי אין ברשימה זו כל התחייבות" וכי "יתכנו הרבה שינויים כמו במחיר או דרישות נוספות שיגיעו מהגורמים המאכלסים".

3.

המבקשים נרשמו להגרלה האמורה ואף זכו באחד המגרשים (להלן: המגרש ). בעקבות זאת, שילמו המבקשים 320,000 ש"ח בגין עבודות פיתוח וביום 18.5.2014 מסרו על כך הודעה למינהל האזרחי – אזור יהודה ושומרון, הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי (הוא המשיב). בעקבות פניות בכתב של המבקשים בשלהי שנת 2016 ובתחילת שנת 2017, הודיע להם המשיב ביום 14.6.2017 על אישור העסקה ועל חתימת הסכם חכירה, והורה להם לשלם סכום של 1,085,246 עבור המגרש. למכתב צורפה שומה על הסך האמור. בהודעה נוספת על אישור העסקה מיום 13.9.2018 נדרשו המבקשים לשלם סכום של 1,113,655 ש"ח. המבקשים לא שילמו את הסכומים האמורים, ועל כן ביום 30.7.2019, ולאחר שנשלח מכתב התראה בנדון, הודיע המשיב למבקשים כי העסקה עמם מבוטלת, והמגרש ישווק במכרז פומבי.

4.

על רקע האמור, הגישו המבקשים תובענה לבית המשפט המחוזי, ובה עתרו לכך כי יוצהר שהם בעלי הזכויות במגרש; כי המשיב מנוע מלבטל את זכייתם של המבקשים בהגרלה ומנוע מלשווק את המגרש; וכי דמי החכירה המהוונים יהיו בסך של 650,000 ש"ח בלבד. כן ביקשו המשיבים כי יינתנו צו מניעה האוסר על המשיב לבטל את זכיית המבקשים בהגרלה ולשווק את המקרקעין, וצו עשה המורה למשיב לחתום על הסכם חכירה עם המבקשים בסמוך לאחר שישלמו סך של 650,000 ש"ח.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את תובענת המבקשים על כל חלקיה. בתוך כך, נדחתה טענת המבקשים לפיה ההודעה שנשלחה אליהם בשנת 2011 בדבר פתיחת ההרשמה להגרלה מהווה הבטחה מינהלית. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בהודעה האמורה אין כל הבטחה, וכי בהודעה צוין במפורש כי הסכום שנזכר בה הוא הערכה בלבד וצפוי להשתנות. כן נקבע כי המבקשים לא הציגו כל הסבר המניח את הדעת להשתהותם המתמשכת מאז ששילמו את דמי הפיתוח (13.5.2014) ועד למועד בו פנו אל המשיב – כשנתיים וחצי לאחר מכן – על מנת לקדם את העסקה. לבסוף, נקבע כי אין חולק כי המבקשים לא שילמו את הסכום שנדרש מהם בהודעות ששלח להם המשיב על אישור העסקה, ובמצב דברים זה רשאי היה המשיב לפעול על-פי האמור בהודעות אלה ולבטל את העסקה עמם.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לבטל את זכייתם בהגרלה להקצאת המגרש והאוסר על המשיבים לשווק את המגרש ולהעביר את הזכויות בו לאחר עד למתן פסק דין סופי בערעור. זו הבקשה שבפניי.

הבקשה דנן

6.

לטענת המבקשים בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל להתנהלותו של המשיב ולמחדליו, ומשכך דחה את התובענה. בתוך כך נטען כי המבקשים שילמו סך של 320,000 ש"ח עבור עבודות הפיתוח, אך למרות זאת המשיב השהה את החתימה על הסכם החכירה במשך שנים ארוכות, וכעת הוא אף מבקש לבטלו. כל זאת, כך נטען, בשל עמידתם של המבקשים על זכותם לשלם את המחיר המקורי שנקבע עבור המגרש. לטענת המבקשים, התנהלות המשיב גרמה להם לנזקים כלכליים ניכרים. כן נטען כי אם לא יינתן צו המניעה הזמני המבוקש ייגרם למבקשים נזק ניכר, שכן הם עלולים לאבד את הזכויות במגרש לטובת צד שלישי.

7.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור קלושים וזאת לנוכח קביעותיו המבוססות על ממצאים עובדתיים של בית המשפט המחוזי. אשר למאזן הנוחות נטען כי המבקשים לא הצביעו על נזק קונקרטי שייגרם להם ואשר לא יהיה ניתן לפיצוי ככל שיזכו בערעורם. נטען כי המבקשים מעוניינים להעביר את המגרש לבנם וכי הם אינם מתכוונים לגור בבית שיבנו על המגרש. לעומת זאת, לטענת המשיב, יש חשיבות גדולה בשיווקו של המגרש בפרק הזמן הקרוב, וזאת לנוכח העובדה שהמגרש עומד ריק כבר זמן רב בשל ההליכים המשפטיים שיזמו המבקשים. לטענת המשיב, הוא הסכים להימנע משיווק המגרש במהלך בירור התובענה בבית המשפט המחוזי וזאת לפנים משורת הדין, ואולם כעת, לאחר שהתובענה נדחתה אין מקום להוסיף ולעכב את שיווק המגרש. המשיב ציין כי הליך שיווק המקרקעין במסגרת מכרז פומבי עתיד להימשך זמן מה, וכי הסיכון שבסופו של יום הערעור יתקבל הוא סיכון שלוקח המשיב על עצמו. המשיב מציין עוד כי המבקשים יוכלו להתמודד במכרז הפומבי ככל אזרח ובהתאם לנהלי המשיב. לבסוף, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה גם בשל השיהוי שבהגשתה.

דיון והכרעה

8.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, בכפוף לתנאי המפורט להלן.

9.

כידוע, בבקשה למתן סעד זמני בערעור, על המבקש להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר ככלל יינתן מעמד בכורה לשיקולי מאז הנוחות (ראו למשל: ע"א 7123/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 15 (26.12.2019)).

10.

מבלי לטעת מסמרות בשלב זה אציין כי איני סבורה כי סיכויי הערעור גבוהים. קביעותיו של בית המשפט המחוזי מבוססות על הוראותיהם המפורשות של המסמכים הרלוונטיים העומדים בבסיס העסקה הנדונה ועל ממצאי מהימנות. בנסיבות אלה, נראה כי משוכה גבוהה עומדת בפני המבקשים להוכיח כי קיימת הצדקה להתערבות ערכאת הערעור.

11.

כמו כן, לא מצאתי כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה. כפי שטען המשיב בתשובתו, המבקשים לא הצביעו על אינטרס ספציפי במגרש הנדון ולא עמדו על חשיבותו הייחודית עבורם. בנסיבות אלה, נראה כי הנזק אשר ייגרם למבקשים ככל שהמגרש ישווק בסופו של דבר לצד שלישי, הוא נזק כספי בעיקרו אשר ניתן יהיה לפצותם בגינו. לעומת זאת, נראה כי הותרת המגרש ריק לאורך תקופה ממושכת נוספת, והמשך כבילת ידי המשיב ממאמציו לשווקו עלולה להסב נזק לקופה הציבורית.

12.

לצד האמור, נראה כי ככל שהמגרש ישווק בתקופה הקרובה וצד שלישי יזכה בו – הדבר עלול להוביל לתסבוכת משפטית עבור אותו צד שלישי, וזאת ככל שהמבקשים יזכו בכל זאת בסופו של יום בערעורם. סיכון זה עבור אותו צד שלישי – אין המשיב יכול "לקחת על עצמו" כלשונו. משכך, אני סבורה כי על המשיב לגלות במסגרת הודעתו ופרסום המכרז הפומבי כי מתנהל הליך שיפוטי בעניינו של המגרש, וכי קיימת אפשרות לביטול המכרז ככל שהמבקשים יזכו בערעורם. נראה כי במכלול הנסיבות האמורות התוצאה האמורה מאזנת כראוי בין כלל השיקולים המתחרים.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית, המשיב רשאי לשווק את המגרש, אך זאת בכפוף לפרסום המכרז תוך גילוי ניהול ההליך המשפטי כמו גם האפשרות שהמכרז יבוטל ככל שהמבקשים יזכו בערעורם.

מזכירות בית המשפט תקבע את הדיון בערעור בהקדם, בכפוף לאילוצי יומן.