ע"א 6120/13 הדסה בקר נ. מדינת ישראל

הערעור שלפנינו מעלה, מעבר לצד המשפטי שלא ניטע בו כרגע מסמרות, אך המשוכה נראית גבוהה - שאלה אנושית-מוסרית. אביה המנוח של המערערת תרם למשרד הביטחון, באופן ראוי לכל שבח, לצורך הרחבת בית העלמין הצבאי בחדרה, שטח שלימים הורחב, ולימים נוספים נכלל בתכנית איחוד וחלוקה, כך שנצברו הכנסות משמעותיות למדינה (למינהל – כיום רשות מקרקעי ישראל). הגם שהערעור מסב עצמו על הצד האזרחי של ההכנסות, הנה כפי שהתרשמנו, וראוי שכך, יש נכונות משני הצדדים להגיע להבנה במישור הציבורי, שההכנסות מן הנכסים בהם מדובר ישמשו למטרות ציבוריות במשרד הביטחון בהסכמה, תוך כיבוד והנצחה מתאימים של המעשה הנאצל של המשפחה התורמת לדורותיה. אכן, הדבר כפוף לאישור גוף מסוים ברשות מקרקעי ישראל, אך אנו יוצאים מהנחה שמשוכה זו תיעבר. השאלה שתעמוד על הפרק היא המטרות שאליהן יוזרמו הסכומים שיקבל משרד הביטחון, ואופן שיתופה של המשפחה בהן, וכן ההנצחה המכובדת הראויה.

הבענו דעתנו הראשונית, בלא שניטע מסמרות, כי הדרך הנכונה היא קביעה מוסכמת מראש של מטרות לכסף אשר יגיע; המשפחה הביעה מחשבה כי הכסף יועבר לצרכי אנשים חיים כמו משוחררי צה"ל; מצדנו חשבנו על משפחות שכולות כגון מלגות לאלמנות ויתומי צה"ל או בדומה, דבר שיתרום לאנשים חיים הבאים ממשפחת השכול. ההוקרה הראויה תוכל להיעשות במקביל הן על-ידי טקס מתאים במעמד גורם בכיר במערכת הביטחון, והן על-ידי שילוט מכובד בבית העלמין בחדרה. מעורבות המשפחה בהמשך תוכל להיות על-ידי דיווח שנתי באשר לטיפול בכסף לנציג שייקבע מטעמה.

הצדדים יבואו בדברים, ונוכח גילה המתקדם – עד מאה ועשרים – של המערערת, ראוי כי הנושא יטופל בהקדם. הודעות עדכון מטעם הצדדים יימסרו תוך 3 חודשים, ואנו מקוים כי יגיעו לידי הסכמה. ככל שחלילה לא תושג הסכמה, יקוים דיון בפנינו ויבואו אליו נציגים בכירים של מערכת הביטחון, לרבות אגף המשפחות, כדי לנסות לסיים בהסכמה. לדעתנו, אפשר להגיע בלא קושי יתר להבנה, אשר עיקרה מטרה טובה לכסף וכבוד והנצחה ראויים למי שנתנו מרצונם למטרה ציבורית.