ע"א 6127/10 באסל בדראן נ. כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה

לפני בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' פוקס).

1.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה להכריז עליו כפושט רגל. ביום 27.1.09 נתן בית המשפט צו לכינוס נכסיו. בית המשפט הורה למבקש לשלם לכונס הנכסים הרשמי תשלומים חודשיים בסך 400 ש"ח. בחודשים מרץ עד דצמבר 2009 לא שילם המבקש מאומה. ביום 20.12.09 ניתנה למבקש אורכה בת 45 יום לתשלום חוב הפיגורים שהצטבר לו. בהחלטה על מתן האורכה נאמר, כי אם לא ישולם חוב הפיגורים במועד – תידחה בקשתו של המבקש לפשיטת רגל בשל ניצול לרעה של ההליך. ביום 3.3.10 עתר המבקש לאורכה נוספת להשלמת התשלום המגיע ממנו. אורכה זו ניתנה כמבוקש. ביום 5.5.12 ניתן פסק דין בעניינו של המבקש. בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי, על פי הודעת כונס הנכסים הרשמי מיום 28.4.10, כי המבקש לא סילק את חובותיו לקופת הכינוס, חרף האורכות שניתנו לו לצורך כך. אי לכך פסק בית המשפט כי בקשתו של המבקש לפשיטת רגל נדחית מחמת חוסר תום לב וניצול לרעה של ההליך.

2.

ביום 19.8.10 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לאחר שהמועד לכך הוארך כנדרש (החלטת כב' הרשם ג' שני מיום 4.8.10). עיקרו של הערעור הוא בטענה, כי הודעת כונס הנכסים הרשמי, שעליה הסתמך בית המשפט המחוזי בפסק דינו, הינה שגויה: על פי ההודעה (אשר לא צורפה לבקשה הנוכחית), חוב הפיגורים של המבקש עומד על 1,600 ש"ח, ואילו לאמיתו של דבר – כך נטען – סכומו של החוב הוא 800 ש"ח בלבד. הערעור לווה בבקשה שלפני, בה עותר המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. נטען בבקשה, כי קיימים "סיכויים טובים או סיכויים לכאורה" כי הערעור יתקבל, לנוכח הנסיבות המפורטות. עוד נאמר, כי מצבו הכלכלי של המבקש הוא קשה מאד; המבקש, אשתו וששת ילדיו מתקיימים בדוחק מקצבת נכות ומקצבת ילדים. על כן טוען המבקש, כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין – ייקלעו הוא ובני משפחתו למצוקה כלכלית חמורה, אשר אין ממנה חזרה.

3.

דין הבקשה להידחות.

תנאי לעיכוב ביצועו של פסק דין הוא כי הביצוע עלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי-הפיך. תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לפשיטת רגל, וביטל את צו הכינוס שניתן בעניינו. פועלה של החלטה זו הוא, כי נושיו של המבקש יוכלו לשוב ולפנות להליכי הוצאה לפועל לשם גביית חובותיהם. אין בתוצאה זו כדי להסב למבקש נזק בלתי-הפיך, גם אם היה המבקש מצביע על הליכי הוצאה לפועל קונקרטיים הננקטים נגדו בהווה או שצפויים להינקט בעתיד. הסיבה לכך היא, שבהליכי ההוצאה לפועל גופם מובְנים מנגנונים שמטרתם הגנה על זכויות החייב; עיקרי מביניהם הוא אמצעי חקירת היכולת של החייב, אשר במסגרתה נבחן היקף יכולתו לפרוע את חובותיו (ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 8.7.03); ע"א 3919/06

טהרני נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 13.7.06); ע"א 1190/09 ששוני נ' הכונס הרשמי (לא פורסם, 23.11.09)).

משכך, אין צורך להידרש לסיכויי הערעור. לא אדרש אף לשאלה האם פרק הזמן שחלף מאז ניתן פסק הדין ועד הגשת הבקשה הנוכחית – תקופה של למעלה משלושה חודשים – עולה כדי שיהוי, העשוי להצדיק כשלעצמו את דחיית בקשת עיכוב הביצוע בנסיבות מסוימות (רע"א 4613/02 חסון נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 20.6.02); רע"א 7634/05 שלמר השקעות בע"מ נ' ארז (לא פורסם, 8.11.05)).

4.

הבקשה נדחית, אפוא, בלא שנתבקשה תגובה.