ע"א 6138/98 שלמה טהור נ. יניב קלפקה

השופט ת' אור :

1.בפנינו ערעור וערעור שכנגד על סכום הפיצויים אשר נפסק למשיב בגין תאונת דרכים בה נפגע.

המשיב, יליד 1.2.79, נפגע קשות בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 25.5.94. המשיב נפגע בגפיו וסובל משיתוק בהן, כפי שקבע מומחה השיקום פרופסור שאקו.

התובע זקוק לעזרה בכל הפעולות החיוניות היומיומיות, בהעברה מהמיטה לכסא ובחזרה, רחצה, היגיינה אישית, הלבשה, האכלה וכל פעולות אחזקת משק הבית, וכן הוא זקוק להימצאותו של אדם בקרבתו במשך כל שעות היממה. כפי שציין המומחה השיקומי, אין לצפות לשיפור בתנועות הגפיים.

עוד מציין המומחה, שבגלל הפגיעה המוטורית הקשה בארבע הגפיים, התובע יזדקק להסעתו ברכב מסוג VAN , אליו יועלה על כסא גלגלים. חוות הדעת כוללת המלצות נוספות הנוגעות לשיקוים המשיב, כולל עזרים אשר ידרשו לו בנכותו, אך לצורך דיון בפרטי הנזק המצדיקים התייחסות די בתאור כאמור.

2.פרט הנזק הגדול ביותר, כבמרבית התביעות של נפגעים קשים, הוא עלות הסיעוד אשר התובע יזדקק לו בעתיד. כך, בעיקר כשמדובר בסיעוד הנדרש משך כל שעות היממה, כשחלק ממשי שלו כולל עזרה בפועל ולא רק השגחה על התובע. כמו במקרים אחרים, גם בענייננו קיימת מחלוקת בין הצדדים, הן בשאלה אם די באדם אחד שיסעד את התובע או יותר; האם יכול עובד זה להיות עובד זר אשר עלותו קטנה יותר, או הכרח הוא שהעובד יהיה ישראלי; מה עלותו של עובד סיעודי כזה, וכן שאלות נוספות הקשורות בעלותו של הסיעוד הנדרש לתובע.

בית המשפט פסק שעלות העזרה החודשית לה יזדקק התובע היא בסך 11,000 ש"ח. המערערות טוענות שסכום זה גבוה, וכי על פי הראיות אשר באו בפני בית המשפט יש להפחיתו. לאחר בחינת כל הנסיבות של המקרה הנוכחי, ובהתחשב באופי וכמות העזרה והסיעוד הדרושים למשיב, הגענו למסקנה כי אין הסכום שנפסק חורג ממסגרת עלות חודשית סבירה, וכי אין להתערב להפחיתו.

3.המערערות ערערו גם על גובה הפיצויים שנפסקו למשיב בגין ניידות. בית המשפט העריך את ההוצאות הצפויות למשיב, מתוך הנחה שירכוש מכונית מסוג "ואן", כהמלצת פרופסור שאקו ובהתאם לחישובים שערך מר קצין המומחה מטעם המערערות. על פי חישוב זה, הוצאות הניידות הצפויות מגיעות לסכום של 1,242,221 ש"ח. מסכום זה נוכו 20% בגין הוצאות ניידות צפויות שהיו למשיב גם לולא התאונה, ונקבע לפיצוי הסכום של 993,777 ש"ח. בנוסף נפסק למשיב סכום של 152,317 ש"ח בגין רכישת ואחזקת מעלון באמצעותו יוכנס המשיב לרכב.

המערערות אינן חולקות על תחשיביו של בית המשפט, המבוססים על תחשיבים אשר נערכו על ידי מומחה מטעמן. טענתן האחת היא, שהיה מקום לנכות מהסכום של 1,242,221 ש"ח יותר מ20%- מהסכום בגין הוצאות ניידות צפויות אף לולא התאונה. בנושא זה הצביע בא כוח המערערות על חוות דעת נוספת של מר קצין בדבר עלות של החזקת רכב פרטי משומש בנפח מנוע של 1,600 סמ"ק. העלות מגיעה לסכום של 651,445 ש"ח.

בית המשפט לא התעלם מהאפשרות שהמשיב היה רוכש בלאו הכי, אף לולא התאונה, רכב פרטי. אך בית המשפט הזכיר שעלות הנסיעה בתחבורה ציבורית למי שאינו רוכש רכב הוא בשיעור של 82,000 ש"ח למשך כל חייו של התובע. באין ידיעה אם ומתי היה התובע רוכש בלאו הכי רכב, החליט על הפחתה של 20%, דהיינו סכום של 248,444 ש"ח. בהתחשב בכלל הנסיבות של המקרה שבפנינו, איני סבור שיש להתערב בקביעה זו, לא בכיוון הפחתת הסכום שנפסק בגין ניידות ולא להגדלתו כעתירת המשיב.

4.גם בטענות בעלי הדין כנגד סכום הפסד כושר השתכרות שנפסק למשיב ובכל יתר טענותיהם אין להצדיק התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

התוצאה היא, שהערעור והערעור שכנגד נדחים. הואיל וערעור המערערות התייחס לסכום גדול בהרבה מזה אליו התייחס הערעור שכנגד, מוצדק יהיה אם המערערות ישאו בהוצאות המשיב. אנו מחייבים את המערערות לשאת בהוצאות המשיב בסך 25,000 ש"ח.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. ה נ ש י א

המשנה לנשיא ש' לוין :

אני מסכים. המשנה לנשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.