ע"א 6140/97 יוסף אנקונה נ. משה אברמוב,ד"ר

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.המערערים, קטין והוריו, הגישו לבית המשפט המחוזי תביעת פיצויים נגד המשיב בטענה שהתרשל עת שערך בדיקה על-קולית לאם ולא גילה כי לעובר פגם מסובך בלב. לטענתם, אילו נתגלה הפגם, היתה נמנעת הולדתו של הקטין. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערים בקובעו, על סמך חומר הראיות שהיה לפניו, כי לא הוכחה רשלנותו של המשיב. על כך הערעור שבפנינו.

המערערים מעלים טענות רבות בכתב הערעור שהוגש על ידם. הם תוקפים את הממצאים הרפואיים שקבע בית המשפט ואת המסקנות שהסיק מהם וטוענים כי על פי חומר הראיות שהיה בפני בית המשפט היה עליו למצוא את המשיב אשם ברשלנות.

עיינו בטענות שבכתב הערעור ובכל החומר שהוגש על ידי שני הצדדים שסיכמו את טענותיהם בכתב הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה והוסיפו וטענו בפנינו בעל-פה והגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

2.בפני בית המשפט הונחה תשתית ראייתית רחבת היקף ופרטנית ביותר בכל הנוגע לשאלות שעמדו על הפרק. הופיעו בפניו מומחים מטעם שני הצדדים וכן מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט. בית המשפט סקר באופן נרחב את הראיות הרפואיות שהיו בפניו. הוא העדיף את דעתם של הרופא מטעם הנתבעים על אלה שמטעם התובעים ובמיוחד סמך הוא על עדותו של המומחה שמינה. על פי עדויות אלה קבע בית המשפט, כי על פי הידע המקובל והמצוי בידי גניקולוגים בשנת 1988, אין למצוא את המשיב כמי שהתרשל בבדיקות האולטרסאונד שערך לאם ובמיוחד בבדיקה הרלוונטית שהיא הבדיקה השניה.

אחת השאלות המרכזיות שעמדה על הפרק היתה, האם ניתן היה לראות באותה בדיקה ארבעה חללים בליבו של העובר, דבר המצביע על תקינות לכאורה והאם אכן נצפו על ידי המשיב חללים אלה. בית המשפט העדיף בשאלה זו את עדויותיהם של ד"ר אחירון ושל פרופ' יגל וקבע כי אכן ניתן היה לראות ארבעה חללים מכיוון שלא כל המחיצה היתה חסרה. דבר זה אושר - לפי קביעת בית המשפט - על ידי ד"ר ריין בבדיקה שנערכה לקטין לאחר הלידה, בה נצפו ארבעה חללים. לחילופין קבע בית המשפט, כי אף אם סבר המשיב, בטעות, שהוא ראה ארבעה חללים, אין טעותו מגעת לכדי רשלנות מאחר ובשנת 1988, כשנערכה הבדיקה, לא עמד לרשות הגניקולוגים ידע מיומן דיו לאתור מומים מסוג זה. בית המשפט קבע, כי הבדיקה בוצעה על פי המיומנות שהיתה מקובלת באותה עת, באמצעים החדישים שעמדו לרשות מכונו של המשיב, שהוקם ב1981-, היה בזמנו המכון היחיד בעיר והיה מצוייד במכשור חדיש אליו היפנו רוב קופות החולים את מטופליהם. באותה עת לא ניתן היה לצפות לעריכת בדיקה מקפת יותר מזו שנערכה, שהיתה מיועדת לסקירה כללית ולא לבדיקה פרטנית של הלב, כאשר לא היתה סיבה לחשוש למום בליבו של העובר שנולד להורים בריאים ולהם שני ילדים בריאים שנולדו לפניו.

3.ב"כ המערערים מבקש להעבירנו בשבילי בדיקת העדויות הרפואיות ומציע להעדיף עדויות אחרות על פני אלה שהעדיף בית המשפט. ככלל, אין בית משפט זה מתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הראשונה ואין מקרה זה חריג המצדיק סטייה מן הכלל. במקרה זה, עשה בית המשפט המחוזי מלאכת מחשבת בנתחו את כל החומר הרפואי שהיה לפניו. לא זו בלבד שאין מקום שאנו נשב על מדוכת הערכאה הראשונה ונעשה זאת שוב, אלא שאין אנו מוצאים כי שגה בית המשפט בקביעותיו, במסקנות שהסיק מהם וביישום הדין עליהן.

4.טרוניה קשה בפי המערערים על כך שבית המשפט הסתמך על עדותו של המומחה שמינה, פרופ' יגל, על אף שהתברר שנגד מומחה זה תלויה ועומדת תביעה בגין רשלנות. טענה זו הועלתה בפני בית המשפט המחוזי והוא התייחס אליה לגופה. בית המשפט קבע, כי לבד מכך שלא ידוע מה טיבה של התביעה, מה העובדות הנטענות בה ומה עלה בגורלה, מצא הוא כי חוות דעתו של המומחה היתה זהירה, מאוזנת ונתמכה בתמונה אוביקטיבית של האקוקרדיוגרפיה שערך ד"ר ריין לאחר לידת הקטין, שלא הוזמה על ידי המערערים. עם זאת, מוצאים אנו להעיר, כי אין אנו שותפים לביקורת של בית המשפט על המערערים על שהעלו טענתם רק לאחר חקירתו הנגדית של המומחה. בא-כוח המערערים הצהיר בפנינו כי לא ידע קודם לכן על התביעה שהוגשה נגד המומחה. אולם מעבר לכך, מינויו של מומחה שנגדו תלויה תביעה בגין רשלנות באותו תחום שבו מתבקש הוא להגיש חוות דעת לבית המשפט, יוצר מצב בעייתי שבו לכאורה עשוי להיות לאותו מומחה עניין להרחיק טענת רשלנות נגד רופא אחר בנסיבות דומות. אף על פי כן, לאור התרשמותו של בית המשפט מן המומחה, לאור טיבה של חוות דעתו, לאור העובדה שהמומחה נחקר בחקירה נגדית במשך שעות רבות והיתה לבית המשפט אפשרות להתרשם ממנו באופן ישיר ולאור קביעתו החד משמעית של בית המשפט שעדותו של המומחה היתה בעיניו זהירה ומאוזנת, אין אנו מוצאים שהסתמכות על חוות דעתו ועדותו מצדיקה התערבותנו.

צר לנו על הפגם המולד של הקטין ושמחנו ללמוד מן החומר שהוא עבר בהצלחה ניתוחים שהחזירו לו את בריאותו. על כל פנים, אין מקום להאשים את המשיב ברשלנות בגין אי גילוי הפגם המולד.

הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.