ע"א 6172/02 אבי ביטון נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית-המשפט המחוזי בחיפה בגין עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא בשילוב עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב-האישום, בתחילת שנת 2001 קיבלו העורר ונאשם נוסף בפרשה (להלן: "חזן") שיקים המשוכים מחשבונו של המתלונן על-סכום כולל של 80,000 ש"ח. במהלך ינואר עד מרץ 2002, יצרו השניים קשר טלפוני עם המתלונן, ואיימו עליו בצוותא כי יהרגו אותו ויפגעו בבני משפחתו אם לא ישלם את התמורה עבור השיקים. עקב האיומים, נפגש המתלונן עם השניים ומסר לידיהם שיק בסכום של 8,000 ש"ח. כעבור שבועיים הוסיפו השניים להתקשר למתלונן ולאיים עליו כי אם לא ישלם להם סכום נוסף של 40,000 ש"ח, יפגעו בו ובבני משפחתו.

ביום 9.7.02 נעתר בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט גרשון) לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בהחלטתו, קבע בית-המשפט קמא כי הגם שחלקו של העורר באירועים נשוא האישום היה קטן יותר ביחס לשותפו, "יש בחומר הראיות שבידי המאשימה פוטנציאל מספיק להוכחת כל הנטען בכתב-האישום". בעניין זה, הסתמך בית-משפט קמא, בין היתר, על הודעות המתלונן במשטרה ועל תמלילי שיחות בין העורר וחזן לבין המתלונן, שהוקלטו על-ידי המתלונן שלא בידיעתם. בית-המשפט קמא הוסיף וקבע כי מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר בשל החשש לביטחון המתלונן ולשלום הציבור, וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר על-דרך של שחרור בחלופה. על כך הערר בפניי.

בא-כוח העורר, עו"ד גז, ניסה לשכנעני כי אין ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לעורר. בעניין זה, הצביע הסניגור על תמיהות העולות לדעתו מגירסת המתלונן במשטרה באשר למקור השיקים המשוכים על-ידו. עוד טען כי שיחות הטלפון של העורר וחזן עם המתלונן הוקלטו על-ידי המתלונן באופן קטוע ומגמתי, וכי לא ניתן לסמוך על קבילותן הטכנית של ההקלטות. הוא הוסיף וטען שמתמלילי השיחות שהקליט המתלונן עולה כי חזן הוא שאיים על המתלונן, ואילו העורר רצה בטובתו של המתלונן ולא השמיע כל איום נגדו. עוד ציין כי מיוחסת לעורר עבירה של סחיטה באיומים בדרך מילולית ולא באלימות, וכי הסחיטה נוגעת לחוב קיים. לטענתו, בנסיבות אלה לא קמה עילת מעצר. לחלופין, טען הסניגור כי ניתן להסתפק בעניין מרשו בחלופת מעצר, בהתחשב בכך שהעורר לא איים ישירות על המתלונן, ובהתחשב בכך שהעורר נעצר כחודשיים לאחר מעצרו של חזן, ובכל אותה תקופה לא יצר קשר עם המתלונן.

מנגד, טענה בא-כוח המדינה, עו"ד גינזבורג, כי קיימות ראיות לכאורה למעורבותו של העורר בעבירה המיוחסת לו. לטענתה, פלט שיחות הטלפון מלמד כי העורר ערך מספר רב של שיחות עם המתלונן, בלא שנתן הסבר סביר לכך. עוד ציינה כי מתמלילי השיחות שהקליט המתלונן עולה לכאורה כי העורר פעל בעצה אחת עם חזן, ושיגר למתלונן מסרים מאיימים כי אם לא ישלם את הכסף, ייפגעו הוא ובני-משפחתו. לגישתה של באת-כוח המדינה, בהתחשב בטיב העבירה המיוחסת לעורר, בהתחשב בעברו הפלילי, ונוכח חשש לשיבוש הליכי משפט, אין להסתפק בעניינו בחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת כנגד העורר. העורר הודה במשטרה כי שוחח עם המתלונן בטלפון בעניין החזר החוב, אולם טען כי לא איים עליו. אלא שמתמלילי השיחות הטלפוניות בין העורר למתלונן, מתבקשת לכאורה מסקנה שונה. העורר אמנם לא איים כי יפעיל בעצמו אלימות כנגד המתלונן, אולם מדבריו השתמע איום כי אם הכסף לא ישולם, עלולים בעלי החוב לפגוע בעורר. כך למשל, ציין העורר בפני המתלונן כי עליו לשלם את הכסף שכן "אלה אנשים שהמשטרה לא מתעסקת איתם" והוסיף "אם אני יוצא מהתמונה אתה תהיה בבעיה" וכן "אם היא (אשת המתלונן) תלך למשטרה, ת'קול שלי יותר לא תשמע" "אתה עוד תתגעגע לקול שלי". זאת ועוד; בזיכרון-דברים המאשר כי המתלונן שילם 8000 ש"ח על-חשבון החוב, מופיעה חתימתו של העורר לצד חתימתו של חזן. על-יסוד כל אלה, עולה לכאורה כי אף אם חלקו של העורר בסחיטת המתלונן באיומים קטן ביחס לחלקו של חזן בפרשה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת בשלב זה של ההליכים, למעורבותו של העורר כמבצע בצוותא בעבירה המיוחסת לו. טענותיו של הסניגור הנוגעות לאמינות המתלונן ולאמינותן של השיחות המוקלטות, תיבחן על-ידי הערכאה הדיונית אשר תשמע את העדים ותתרשם מהם.

אשר לעילת המעצר- כבר נקבע בפסיקתנו כי ככלל "גלומה בעבירה של סחיטה באיומים, מעצם טבעה ואופיה, מסוכנותו של הנאשם, אף-על-פי שהמחוקק לא מנה אותה בין העבירות שחזקה כי מתקיימת לגביהן עילת המסוכנות, כאמור בסעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996" (דברי השופט טירקל בבש"פ 7683/99 חנניב נ' מדינת ישראל , תק-על 99 (3) 641). בהתחשב בחומרת העבירה המיוחסת לעורר ובעברו הפלילי הכולל עבירות אלימות בגינן הוטל עליו עונש מאסר על-תנאי בר-הפעלה, יש ממש בעמדתו של בית-המשפט קמא בדבר המסוכנות הנשקפת מן העורר, באופן המקים עילת מעצר. עם זאת, העורר נעצר כחודשיים לאחר שנעצר חזן, ובכל אותה תקופה לא יצר כל קשר עם המתלונן. חזן נתון במעצר ויש לו עבר פלילי כבד, וגם היום תלוי ועומד נגדו תיק חמור אחר. לכאורה, היה חזן הדמות המרכזית בפרשה, ואילו חלקו של העורר בפרשה היה קטן ביחס אליו. בהתחשב בכך ובנסיבותיו האישיות של העורר עליהן עמד בא-כוחו, ונוכח החשש כי יעברו חודשים עד לשמיעת משפטו, אני רואה להיעתר לבקשת בא-כוחו של העורר ולשחררו בתנאי מעצר בית מלא, אם תוצג בפני בית-המשפט קמא חלופה הולמת רחוקה ממקום מגוריו של המתלונן.

הערר מתקבל, איפוא, במובן זה שהתיק יוחזר לבית-המשפט קמא לשם קביעת תנאי החלופה, אם אמנם תימצא חלופה הולמת. עד אז, יישאר העורר במעצרו.