ע"א 623/05 משה סלהוב נ. גליה חברה קבלנית בע"מ

השופט א' א' לוי:

1.בשעת צהריים של אחד מימיו של חודש יוני 2004, עצר המערער רכב, הורה לנהגו לצאת ממנו, ואז נכנס לרכב ונמלט עימו. בעקבות כך התפתח מרדף, במהלכו נהג המערער בצורה פרועה, מתוך כוונה לחמוק מידיהם של שוטרים שביקשו לעצור אותו. משהצליח אחד השוטרים להדביק את המערער, גילה האחרון התנגדות, והוא אף חבט באגרופיו בשוטר וגם ניסה לחנוק אותו.

2.המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של גניבת רכב, מעשה פזיזות ורשלנות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, נהיגה ללא רישיון ושהייה בישראל שלא כדין.

בעקבות כך, גזר בית המשפט המחוזי למערער 30 חודשי מאסר ומאסר על-תנאי. כמו כן, הופעלו שני מאסרים מותנים, האחד בן 12 חודשים, והאחר בן 4 חודשים, חלקם במצטבר וחלקם בחופף, כך שהתוצאה הסופית הייתה, שהמערער נכלא ל-42 חודשים.

3.הערעור מופנה כנגד העונש, ונקדים ונאמר כי לא מצאנו מקום או עילה להתערב בו.

אכן, המערער הוא אדם צעיר, אולם חרף עובדה זו, הוא הצליח לצבור לחובתו עבירות לא-מעטות, בגינם נשא גם בעונשי מאסר. יתר על כן, עובדותיו של כתב-האישום הנוכחי מלמדות, כי הוא לא למד דבר מדרכי הענישה שנוסו בעניינו, ובנסיבות אלו, שוב לא היה מנוס מלנקוט בעניינו דרכי ענישה מחמירות יותר. מטרתן של אלו היא, מחד, לשוב ולהבהיר למערער את המחיר שיידרש לשלם אם יתמיד בחיי פשע, ומאידך, הן נועדו להגן על הציבור מפני נזקיו של המערער שעה שהוא מתהלך חופשי.

העולה מכך הוא, שבפסק-דינה של הערכאה הראשונה לא נפל פגם כלשהו, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.