ע"א 6234-20 ע"א 6234-20

1.בית המשפט קמא דחה את תביעתה של המערערת על הסף מחמת התיישנות, ועל כך נסב הערעור שלפנינו.

2.לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו באריכות טיעוני הצדדים (לא נתבקשה תשובה מהמשיבה 1), מצאנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

3.למעלה מן הצורך נוסיף ונציין כי הדברים שאמר בא כוח המערערת בהליך הפלילי בדיון מיום 27.5.2008, כמו גם המכתבים מהתאריכים 17.6.2008, 16.9.2008, 13.1.2009; ו-16.2.2009 – כל אלה מעידים כי המערערת הייתה מודעת להפרה כבר באותם מועדים. העובדה כי לאחר ההפרה ניתן היה עדיין לפעול אם לשם הקטנת הנזק ואם על מנת להעביר את "רוע הגזירה" – אין בה כדי לדחות את מועד היווצרות העילה לשם מועד פתיחת מירוץ ההתיישנות.

4.אשר על כן, הערעור נדחה.

לאור הנזק שנגרם למערערת עקב התנהלות המשיבים, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.