ע"א 6247/15 פלוני נ. בית חולים איכילוב

השופט נ' הנדל:

1.המערער עבר ניתוח בבית החולים "איכילוב" בתל אביב. כתוצאה מסיבוך בניתוח סבל המערער מנזקים שונים. לטענתו נגרם הסיבוך כתוצאה מרשלנות רפואית. בה בעת, פגיעתו של המערער הוכרה על ידי קצין התגמולים כפגיעה שנגרמה בתקופת שירותו הצבאי ובעקבותיו, והוא נמצא זכאי לתגמולים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, קבלת התגמולים אינה מונעת מהמערער את האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית על פי פקודת הנזיקין, ככל שמדובר במזיק שאינו המדינה או שלוחה. זאת בתנאי שלא יזכה לכפל פיצוי (ראו סעיף 36(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]; סעיפים 6, 7ב לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952).

המערער הגיש תביעה נגד בית החולים "איכילוב". בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המדינה, והורה על סילוק התביעה על הסף, מן הטעם שמדובר בבית חולים "ממשלתי עירוני" ושהטיפול ניתן למערער על ידי המדינה ובמימונה. המערער מסתייג מקביעה זו. לטענתו בית החולים אינו שייך למדינה או פועל מטעמה. על פי קו זה, הגורם המפעיל את בית החולים הוא בעיקרו עיריית תל אביב, ולא המדינה. לכן אין מניעה כי תוגש נגד בית החולים תביעת רשלנות רפואית לצד קבלת התגמולים לפי חוק הנכים.

2.מעיון בחומר ושמיעת הצדדים נראה לנו שסוגיית זהות המזיק – המדינה או גורם אחר – לא לובנה כראוי בבית המשפט המחוזי. כפי שקבע בית המשפט עצמו, לא הובאו לידיעתו במסגרת ההליכים קמא נתונים מדויקים, לרבות חלקה של המדינה בניהול בית החולים לעומת חלקם של גורמים אחרים כגון עיריית תל אביב. כתוצאה מכך לא קיבל המערער הזדמנות להציג את טענותיו במישור זה באופן מלא. לנוכח חשיבות העניין, הצענו – והצעה זו התקבלה על ידי שני הצדדים – כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, כדי שיידרש לסוגיית מעמדו המשפטי של בית החולים תוך מתן הזדמנות לצדדים להביא ראיות ולסכם בנדון. לאחר מכן יכריע בית המשפט בעניין מעמדו של בית החולים בהקשר של הסוגיה המשפטית שעל הפרק, ובהשלכת הכרעתו על אפשרות המערער לתבוע את הגורמים בבית החולים בעילה של רשלנות רפואית.

3.בהתאם לאמור, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בדבר דחיית תביעת המערער על הסף. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון בסוגיית מעמדו של בית החולים איכילוב ובהשלכת מסקנת הדיון על תביעת המערער. דיון זה יכלול מתן אפשרות לצדדים להביא ראיה בסוגיה האמורה ולסכם את טענותיהם. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.