ע"א 6288/97 באבאזדה מורטזה נ. יעקב שם טוב

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

העובדות

1.המערער ( להלן: המוכר), חבר המושב בית-זית ובעל זכויות במשק מס' 40, התקשר ביום 9.1.94 עם המשיב מס' 1 ( להלן:

הרוכש) בהסכם למכירת זכויותיו במשק, תמורת 500,000$. לאחר חתימת ההסכם העביר הרוכש תשלום ראשון בסך 50,000$ לידי בא-כוח המוכר, ששמש כנאמן לצורך העברת הסכום לידי צד שלישי, שלו חב המוכר את הסכום האמור, עקב כישלון עסקה קודמת ביחס למשק נשוא הסכסוך שלפנינו.

סעיף 5 להסכם המכר נשוא הסכסוך שלפנינו, קובע כי:

" היה והקונה לא יתקבל כחבר באגודה

ו/או במושב ו/או יתברר כי המוכר אינו בעל הזכויות במשק ו/או אינו רשאי להעביר זכויותיו במשק, כי אז יהא הסכם זה בטל ומבוטל. ואולם הקונה מתחייב לעשות ולפעול ככל שיידרש ע"י האגודה לצורך קבלתו כחבר במושב" (ההדגשות הוספו - ט.ש.כ.).

ואכן, אסיפת המושב החליטה שלא לקבל את הרוכש כחבר באגודה. בעקבות זאת הוסבו הזכויות לפי הסכם המכר, לבתו של הרוכש (המשיבה מס' 2) שתבוא בנעליו. אולם, משהועלתה מועמדותה של הבת לחברות באגודה, להצבעה באסיפה, התנגד המוכר לכך והוחלט שלא לקבלה כחברה. ערעור שהוגש על ידה על החלטה זו, נדחה. בעקבות זאת הגישו הרוכש ובתו תביעה לבית-המשפט המחוזי, נגד המוכר, בה תבעו את השבת סך 50,000$ ששולם כתשלום ראשון, פיצויים בסך 250,000$ בגין הנזק שנגרם להם עקב עליית ערך המשק וכן, פיצויים בגין עגמת נפש.

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי

2.בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' חבש) קבע בפסק-דינו כי המוכר פעל בחוסר תום-לב וכי ניהל משא ומתן עם אחר בסמוך לאחר כריתת ההסכם עם הרוכש, וזאת במטרה להכשיל את ההסכם עם הרוכש ולמכור את המשק למרבה במחיר, בהתעלמו מההסכם שנכרת עם הרוכש. עם זאת, הוסיף בית-המשפט וקבע, כי לא ניתן לקבוע שקיים קשר סיבתי בין חוסר תום-לבו של המוכר לבין אי-קבלתו של הרוכש כחבר באגודה, שכן, לא ניתן לקבוע שהמוכר הוא שסיכל קבלת הרוכש או בתו כחברים באגודה. בית-המשפט קבע - בהסתמך על אומד דעתם של הצדדים להסכם ועל אופן התנהגותם לאחר כריתתו - כי סעיף 5 להסכם (לעיל) מכיל תנאי מפסיק וכי, עם דחיית מועמדותו של הרוכש להתקבל כחבר באגודה, התקיים התנאי המפסיק והחוזה בא אל קיצו. משכך, חייב בית-המשפט את המוכר להשיב לרוכש את סך 50,000$ ששלם לו לפי האמור בהסכם וכן חייבו בתשלום פיצויים בסך 50,000$ על עגמת הנפש שגרם לרוכש.

בית-המשפט נעתר לבקשת הרוכש, אישר את העיקול הזמני שהוטל על המשק נשוא ההסכם ומינה את בא-כוח הרוכש ככונס הנכסים של המשק לצורך מכירתו ותשלום הסכומים שנפסקו לרוכש מתוך תקבולי המכירה.

ערעורו של המוכר (ע"א 4111/97) וערעורו של הרוכש (ע"א 6288/97)

3.הן המוכר (ע"א 4111/97) והן הרוכש ובתו (ע"א 6288/97) מערערים לפנינו על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, כאשר באמתחתו של כל אחד מהצדדים טענות שונות המכוונות את חציהן כלפי קביעותיו של בית-המשפט המחוזי. מגעים שהתקיימו בהמלצת בית-המשפט לסיים את הסכסוך בפשרה, לא נשאו פרי. סלע המחלוקת שחצץ בין הצדדים נסב על שאלת מינוי בא-כוח הרוכש ככונס נכסים למכירת המשק ולביצוע החיובים הכספיים שהוטלו על המוכר בפסק-הדין.

הצדדים מעלים בערעוריהם טענות שונות, שעניינן בשאלת מהותו המשפטית של סעיף 5 להסכם; החיוב בפיצויים בגין נזקי ממון ועגמת נפש; הפרת חובת תום-הלב וכיוצא באלו עניינים. לא מצאנו ממש בטענות שהועלו. קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו המשפטיות של בית-המשפט המחוזי, אינן מצדיקות התערבותנו, להוציא סוגייה אחת שעניינה מינוי כונס הנכסים.

מינוי כונס נכסים על-ידי בית-המשפט - טענות הצדדים

4.טוען המוכר, כי לא היה מקום למנות כונס נכסים מבלי שעמדה בקשה כזו לפני בית-המשפט ומבלי שהצדדים השמיעו דברם בעניין זה, מה עוד שקיימים הליכי אכיפה רגילים בהליכי הוצאה לפועל לגביית סכומים שנתחייב בתשלומם בפסק-הדין. המוכר מודה כי יהא עליו, ככל הנראה, למכור את משקו על-מנת לקיים את החיובים שהוטלו עליו בפסק-הדין, אולם לדידו, ביצוע המכירה על-ידי כונס נכסים דווקא, תסב לו נזק כבד, בעוד אשר ניתן להגן על האינטרסים של הרוכש בהליכי הוצאה לפועל.

הרוכש טוען, כי אף שהבקשה למינוי כונס הנכסים הועלתה לראשונה בסיכומיו בפני בית-משפט קמא, לא התייחס אליה המוכר בסיכומיו ולכן אין לו להלין אלא על עצמו. לגופו של עניין - טוען הוא - כי נוכח חוסר יכולתו הכלכלית של המוכר ולאור ניסיונות קודמים למכירת המשק, עולה כי האפשרות היחידה לביצוע פסק-הדין היא על-ידי מכירת המשק.

דיון

מינוי כונס נכסים

5.עניינה של השאלה שלפנינו, הוא, אפוא, האם צדק בית-משפט קמא כאשר החליט למנות עם מתן פסק-הדין, את בא-כוח הרוכש ככונס הנכסים של המשק לצורך מכירתו ואכיפת פסק-הדין וכן, האם ראוי היה שימנה את כונס הנכסים משלא הוגשה בקשה מפורטת ומסודרת בנדון.

הסמכות להורות על מינוי כונס נכסים מוקנית בהוראות המצויות בחוקים שונים, בהקשרים שונים ולמטרות שונות. "כינוס נכסים הינו מונח כולל למיגוון של סעדים אשר אופיים ותוכנם המשפטיים משתנים בהתאם להקשר החקיקתי שהם מופיעים בו ובהתאם לסוג הנכסים שהכונס מופקד עליהם. ... המיוחד בהליכים אלו והמייחד אותם הוא, שבכולם מתמנה אדם מטעם בית-המשפט או 'רשות מוסמכת אחרת' ... לביצוע משימות שונות" (ראו ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן , פ"ד מט(2) 102, 109) ( להלן:

פסק-דין אינטרקונטיננטל ).

6.מינוי כונס נכסים על-ידי בית-המשפט אפשרי הוא בין לפני מתן פסק-הדין ובין לאחר שפסק-הדין ניתן, כפי שניתן ללמוד מתקנה 388(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-:

" 388. מינוי כונס נכסים

(א) הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים, רשאי בית המשפט, או רשם שהוא שופט, אם הדבר נראה לו צודק ונוח, לעשות לפי טופס 45, את הדברים האלה:

(1) למנות כונס נכסים לכל רכוש, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו".

בשני המקרים רשאי בית-המשפט להורות על מינוי כונס נכסים, אלא, שתפקידיו שונים שוני מהותי בכל אחד ממקרים אלו ושיקול-הדעת השיפוטי המופעל בגדרה של הסמכות למנותו, מודרך אף הוא על-ידי שיקולים שונים. קו פרשת המים העובר בין השלב שלפני מתן פסק-הדין ובין השלב שלאחריו יוצר הבחנה פונקציונלית ברורה באשר לסמכות להורות על מינוי כונס נכסים ולתכלית שבבסיס המינוי (ראו ע"א 447/92, לעיל , 111).

מינוי כונס נכסים לאחר מתן פסק-דין

7.בשלב שלאחר מתן פסק-הדין, כאשר זכויות וחובות הצדדים התלבנו והתבררו, אין עוד צורך בשימור מצב דברים קיים, ותחת זאת, מטרתו של מינוי כונס נכסים היא לאכוף את פסק-הדין שניתן. הסמכות למנות כונס נכסים בשלב זה, מצוייה, הן בידי בית-המשפט (תקנה 388(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-) והן בידי ראש ההוצאה לפועל (סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-), כאשר השימוש בסמכות זו נועד לאכיפת פסק-הדין על החייב.

מינוי כונס נכסים על-ידי בית-המשפט לאחר מתן פסק-הדין משמש חלופה לאכיפת פסק-הדין בהליכי ההוצאה לפועל (ראו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט) 155-156, ה"ש 32) ונהוג לכנותה כהוצאה לפועל מן היושר ( Equitable Execution להבדיל מ- Execution at Law ), על שום ששורשיו של הליך זה בדיני היושר ( Equity ) האנגליים. הליך זה נועד לסייע בידי אדם, שספק אם יצליח לממש את זכותו הפסוקה כלפי החייב באמצעות הליכי האכיפה הרגילים של המשפט המקובל (ראו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995) 622). סקירת ההתפתחות של מינוי כונס נכסים כהוצאה לפועל מן היושר במשפט האנגלי, מובאת בדבריו של הנשיא מ' שמגר בפסק-דין אינטרקונטיננטל

(ראו ע"א 447/92, לעיל ,

112-113).

8.התפיסה הרווחת גורסת, כי מנגנון ההוצאה לפועל על-פי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- מהווה "דרך המלך" ומכשיר עיקרי לאכיפה ולמימוש של פסקי-דין, בעוד שמינוי כונס נכסים על-ידי בית-משפט כהוצאה לפועל מן היושר, מהווה אמצעי שבו ראוי לעשות שימוש רק בנסיבות מיוחדות וחריגות, שכן, ביצוע ומימוש של פסקי-דין אינו נמנה על תפקידיו השיפוטיים של בית-המשפט (ראו ת.א. 2244/81 קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון נ' שרון , פ"מ תשנ"ב(א) 163). ההיזקקות למינוי כונס נכסים על-ידי בית-המשפט הינה בבחינת הליך שיורי, שימצא את מקומו כאשר הליכי ההוצאה לפועל מכוח חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- אינם מועילים למימוש פסק-הדין (ראו ע"א 447/92, לעיל , 114). במצב דברים זה, יוכל הנושה על-פי פסק-הדין לבקש מבית-המשפט למנות כונס נכסים, שכן, היקף הסמכות המוקנית בידי בית-המשפט באשר למינוי כונס נכסים, רחב באופן ניכר מזו המופקדת בידיו של ראש ההוצאה לפועל, שבידו למנות כונס נכסים לנכס בודד ומאותר (סעיף 53(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז1967-).

עמד על כך השופט מ' לנדוי (לימים הנשיא):

"ייתכנו נסיבות שבהן מן הראוי למנות כונס נכסים לשם 'הוצאה-לפועל מן היושר', כלומר כאשר אמצעי ההוצאה-לפועל הרגילים אין די בהם כדי להבטיח את הזכויות של זוכה על-פי פסק-דין" (ראו ע"א 689/74 בשמת, חברה להשקעות ופיננסים בע"מ נ' עירית אילת , פ"ד כט(2) 281, 295).

החשש לחוסר האפקטיביות של הליכי ההוצאה לפועל, שלא יהיה בהם להביא לאכיפת פסק-הדין, מהווה את השיקול הבולט והמכריע למינוי כאמור. בית-המשפט ישקול, בין השאר, את היקף החיובים וטיבם; את הצורך לכנס את נכסי החייב; את הפגיעה הכלכלית בנושה אם לא ימונה כונס נכסים ואת הפגיעה הכלכלית בחייב אם ימונה כזה; את שוֹוי הנכס עליו אמור להתמנות כונס הנכסים לעומת גובה החיוב; ועוד שיקולים משיקולים שונים. על בית-המשפט גם לתת את הדעת למידת ההכבדה שצו כינוס נכסים יסב לבית-המשפט העמוס בעבודה שיפוטית ולמידת ההתערבות הנדרשת מטעם בית-המשפט לאכיפת פסק-הדין על-ידי כונס הנכסים שמונה.

מן הכלל אל הפרט

9.בית-המשפט המחוזי הורה על מינוי בא-כוח הרוכש ככונס נכסים על המשק נשוא הסכם המכר, על-מנת שהאחרון ימכור את המשק וישלם מתוך תקבולי המכירה את הסכומים שנפסקו בפסק-הדין לטובת הרוכש. ההחלטה על מינוי כונס הנכסים ניתנה על סמך בקשת הרוכש שהופיעה לראשונה בסיכומים שהוגשו מטעמו לבית-המשפט; הרוכש אף לא פרט אילו הם הטעמים המונעים אותו מלעשות שימוש בהליכי ההוצאה לפועל הרגילים, העומדים לרשותו לשם אכיפת החיובים שהוטלו על המוכר בפסק-הדין, ושיש בהם להצדיק מינוי כונס נכסים על-ידי בית-המשפט, חרף היותו מסלול שיורי.

יודגש, כי בעצם הגשת הבקשה למינוי כונס נכסים לקראת סוף ההליך, אין למצוא טעם לפגם, שהרי מטבע הדברים, מינוי כונס נכסים כהוצאה לפועל מן היושר של פסק-דין, הינו סעד שנחיצותו וחיוניותו עולים על-פני השטח לקראת סוף ההליך או עם מתן פסק-הדין. דא עקא, שבית-המשפט לא קיים דיון ענייני בנדון ולא בחן את הצדקת מינוי כונס הנכסים בנסיבות העניין וזאת, כאשר מדובר בחיוב כספי, קטן במידה ניכרת משווי הנכס שעליו נתמנה הכונס והניתן לכאורה לגבייה באמצעות מנגנון ההוצאה לפועל; על כך יש להוסיף, כי על הנכס הוטל עיקול, שאושר בפסק-הדין.

סוף דבר

10.לאור כל האמור, הייתי מציעה לדחות את ערעורו של הרוכש (ע"א 6288/97) ולקבל את ערעורו של המוכר (ע"א 4111/97) באופן חלקי, במובן זה שתבוטל החלטתו של בית-המשפט בדבר מינוי בא-כוח הרוכש ככונס נכסים על המשק. התיק יוחזר לבית-המשפט המחוזי, שיאפשר לצדדים להביא בפניו את טענותיהם באשר למינוי כונס נכסים על-ידו ויתן את החלטתו בהתאם.

11.העיקול הזמני שאושר על-ידי בית-המשפט המחוזי יעמוד בעינו.

12.עד להחלטת בית-המשפט בנושא האמור, לא תבוצע דיספוזיציה בנכס על-ידי המוכר, ללא הבטחה לשביעות רצון בית-המשפט המחוזי, של הסכום שנפסק לרוכש, לפי פסק-הדין.

13.אין צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופט מ' אילן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.