ע"א 6296/19 פלוני נ. פלוני

השופט נ' הנדל:

1.מונח לפנינו ערעור נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 2199-06-18, כב' השופט ס' רון ), לפיו יש להורות על סילוק התביעה על הסף. בלב התביעה – הטענה שהנתבעים פעלו בניגוד לדין בכך ששמרו את איבריה של אם המערער במכון לרפואה משפטית באבו כביר. במרכז פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניצב כתב ויתור שעליו חתם המערער במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים שסיים הליך משפטי קודם ביניהם. כתב הוויתור התייחס לתביעות ודרישות מכל מין וסוג, ביחס לנזקים שנגרמו ושייגרמו במישרין או בעקיפין מפעולות המדינה בקשר למותה של אם המערער המנוחה. המשיבים הגישו בבית משפט קמא בקשה לדחות את התביעה על הסף מכוח העמדה שהסכם הוויתור מכסה גם את עילת התביעה הנוכחית. המערער התנגד לכך.

2.דעתנו היא כי בנסיבות העניין דין הערעור להתקבל. כתב הוויתור הוא הסכם שנכרת בין הצדדים. כללי פרשנות החוזה חלים עליו. אכן, לא ניתן להכריע במחלוקת פרשנית מעין זו "על הסף" – ללא שמיעת ראיות, ובצורה מדויקת יותר ללא מתן אפשרות למערער לנסות להוכיח את טענותיו העובדתיות בדיון בבית המשפט. ברי כי יש צורך להתייחס ללשון ההסכם ולאומד דעת הצדדים. כך ביתר שאת כאשר נטען כי ההסכם מתייחס גם לנושא המורכב והרגיש, שיש להודות כי אינו מושא לחוזים והסכמים – ודאי כדבר שבשגרה – כגון שימוש באיברים של המת.

3.נסכם בכלל הידוע, לפיו דחיית תביעה על הסף מטעם של כשלון העילה הינה חריג. המסקנה לפיה ניתן לדחות מלכתחילה תביעה כזו שהוגשה, יש בה – שלא במכוון – מניעת יומו של התובע בבית המשפט. לשון אחר, מתן הזדמנות ללבן את הראיות בתביעה זו מהווה תנאי מוקדם למתן פסק דין.

4.הערעור מתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי – בטל. התיק יוחזר לבית המשפט קמא להמשך דיון, תוך מתן הזדמנות לצדדים להביא את ראיותיהם לפני בית המשפט. בנסיבות העניין המדינה תישא בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורכי דינו בסך של 6,000 ש"ח.