ע"א 6314/20סמיון ביסקר נ. אלכסנדר עמי

השופט י' עמית :

1.

בין הצדדים נחתם ביום 18.6.2014 הסכם, לפיו מכר המערער למשיב דירה ברחוב ברזילי 3 בחיפה תמורת הסך של 436,000 ₪. על זכויות המערער בדירה רבצו הערות לטובת מס שבח חיפה ופקיד שומה חיפה, ומשכך, המערער התחייב בהסכם להמציא נסח "נקי" עד ליום 30.6.2015. על פי תנאי התשלום שנקבעו בהסכם, היה על המשיב לשלם למערער הסך של 10,000 ₪ עם רישום הערת אזהרה (שנרשמה למחרת היום), ואת היתרה תוך 90 יום מהיום שבו יציג המערער למשיב נסח רישום נקי מעיקולים ומהערות של רשויות המס וצדדים שלישיים.

2.

המשיב טען כי המערער לא מילא את התחייבותו ולא פרע את חובותיו לרשויות המס, ולא הציג בפניו נסח רישום נקי עד ליום 30.6.2015 ואף לא לאחר מכן. משכך, הגיש המשיב בחודש נובמבר 2018 תביעה לאכיפת הסכם המכר, ומשלא הוגש כתב הגנה ניתן ביום 26.12.2018 פסק דין לזכותו. בהמשך, ובאישור בית המשפט, שילם המשיב לרשויות סכום כולל של כ-490,000 ₪ לצורך סילוק ההערות שרבצו על הדירה ולצורך קבלת אישור להעברת זכויות בפנקסי המקרקעין, וביום 28.7.2019 הועברו הזכויות בדירה בפנקסי המקרקעין על שם המשיב.

המערער עתר לביטול פסק הדין, ובית המשפט נעתר לבקשה לאחר שהמערער הפקיד בבית המשפט הסך של 450,000 ₪ להבטחת התשלומים ששולמו על ידי המשיב לרשויות השונות, על מנת לאפשר העברת הזכויות בדירה.

3.

הצדדים הגישו ראיותיהם והעידו בבית המשפט. בית המשפט ייחס לשני הצדדים הפרה של ההסכם, אך בשורה התחתונה נעתר לתביעת האכיפה של המשיב.

4.

על פסק הדין נסב הערעור שלפנינו.

המערער טען, בין היתר, כי המשיב לא שילם את התשלום הראשון בסך של 10,000 ₪ כפי שהתחייב בהסכם, ולכן יש לראותו כמי שהפר את ההסכם, ומכל מקום, במהלך השנים המשיב זנח את ההסכם כך שאין מקום לאכיפתו.

5.

דין הערעור להידחות, גם אם שלא מטעמיו של בית המשפט קמא.

אין כל אינדיקציה לכך שהמשיב זנח את ההסכם או שביקש להתנער מההסכם. נהפוך הוא. ראשית , לאחר חתימת ההסכם המשיב הזדרז ושילם את מס הרכישה בסך 22,000 ₪. שנית , המשיב שלח מספר מכתבי התראה למערער. אכן, המערער טען כי מכתבים אלה לא התקבלו על ידו מאחר שלא התגורר בשדרות וודג'ווד, לשם נשלחו המכתבים. עם זאת, אציין כי בתכתובת ביישומון הווטסאפ מיום 18.9.2016, כתב המשיב למערער "תשים לב יש כבר צו עיקול יגיעו אליך הביתה לשגרות (כך במקור – י.ע) ווג'ווד ויעקלו לך הכל". אם המשיב לא התגורר בשד' וודג'ווד, כטענתו, יש להניח שהיה מגיב על הודעת ווטסאפ זו. שלישית , וכפי שעולה מהודעות הווטסאפ הנוספות ששלח המשיב למערער, המשיב חזר והפציר במערער לקדם את ביצוע העסקה. כך, לדוגמה, נכתב בהודעות הווטסאפ: "מה קורה עם הדירה? יש לי את הכסף בשבילך... חבל הכסף מתקרר ואין לי מה לעשות איתו" [...] "סמיון היקר אתה רואה שאני מחייג ואתה מתעלם... אני לא אפסיק לחייג, אתה מבין אני שילמתי למדינה 22,000 ₪ מס רכישה על הדירה ויש הערת אזהרה על שמי" [...] "היי סמיון, הבנתי שאתה חייב למדינה הרבה יותר ממה שהדירה שווה... אני מוכן לשלם חובות אלו בשביל לסגור את העסקה... דבר איתי".

הנה כי כן, המשיב הביע לכל אורך הדרך את רצונו לקיים את העסקה, והיה זה המערער שלא הביע נכונות לכך.

6.

לכך יש להוסיף, כי המערער לא שלח אי פעם הודעת ביטול של ההסכם, ומנגד הפר את חובתו להציג נסח נקי עד ליום 30.6.2015. גם אם היינו נכונים לראות בכתב ההגנה של המשיב, שהוגש בשנת 2019, כהודעת ביטול של ההסכם, הרי שהמערער לא היה רשאי לשלוח הודעת ביטול ללא מתן התראה וארכה לנוכח חלוף כמעט חמש שנים מעת ההפרה הנטענת. הלכה עמנו כי "אי מתן הודעת ביטול בתוך פרק זמן סביר ממועד ההפרה מקנה למפר חסינות מפני הפעלה מפתיעה של ברירת הביטול" ( ע"א 6907/16 אקרמן נ' כפיר קבלנות בניין בע"מ , פסקה 35 (20.12.2017); רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים , פ"ד נו(5) 779 (2002)). גם במתן התראה וארכה לא היה טעם, מאחר שבעת הגשת כתב ההגנה המשיב כבר שילם את מלוא התמורה על פי ההסכם.

7.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

המערער ישלם הוצאות המשיב בסך של 25,000 ₪, אשר ינוכו מתוך הפיקדון בסך 450,000 ₪ שהפקיד המערער בבית המשפט המחוזי. יתרת סכום הפיקדון תוחזר למערער.