ע"א 6326/11 שמיל צ'קצ'קוב נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בשנת 2008 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש, על פי בקשתו. בשנת 2009 הוכרז המבקש פושט רגל, והמשיבה 2 מונתה כנאמנת על נכסיו. בראשית שנת 2011 עתר המבקש להפטר מחובותיו, המגיעים לטענתו כדי שני מיליון ש"ח (מהם תביעות חוב שאושרו בסך של כחצי מיליון ש"ח).

בקשת המבקש נדחתה בהחלטת כב' השופט מ' רניאל מתאריך 10.7.2011, מן הטעם שדו"חות שהגיש המבקש רק לאחרונה, בלא מסמכים מאמתים – אינם נכונים , והוצאותיו הנטענות של המבקש – מופרזות. בנוסף נמצא כי עקב אי-הגשת דו"חות מטעם המבקש משך תקופה של כשנתיים ימים, יש לדון בביטול הליך פשיטת הרגל. המבקש נתבקש ליתן טעם עד לתאריך 31.7.2011 מדוע לא תבוטל פשיטת הרגל עקב ניצול לרעה של ההליכים. המבקש לא עשה כן, ובית המשפט החליט בתאריך 10.8.2011 להורות על ביטול פשיטת הרגל. המבקש עתר לביטול ההחלטה הנ"ל, בנימוקים שונים הקשורים ברובם לכך שעיתותיו של בא-כוח המבקש לא היו בידיו, אך בקשה זו נדחתה אף היא בתאריך 15.8.2011.

2.

המבקש הגיש ערעור על שלוש ההחלטות הנ"ל, ובגדרו עתר ל"עיכוב כל ההליכים" עד להכרעה בערעור. סעד זה נדרש, לטענתו, שכן אחרת ייגרם לו עיוות דין, ובתוך כך עלול כל נושה להמשיך בנפרד בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש, דבר שיגרום התדיינויות מיותרות.

3.

דין הבקשה – להידחות . אינני נדרש כאן לאספקט הדיוני של השגות המבקש על ההחלטות השונות. אינני רואה לנכון להרחיב אף בשאלת סיכויי הערעור, אף שאציין, מבלי לטעת מסמרות, שלאחר עיון בערעור, צרופותיו, ובתשובות המשיבים, הרי שהתקשיתי למצוא שטובים סיכוייו של המבקש להשלים את הליכי פשיטת הרגל במתכונתם עד הנה. השיקול המכריע כאן הוא מאזן הנוחות, ובעניין זה אין בפי המבקש למעשה כל טעם מבורר, שיצדיק את "עיכוב הליכי הוצל"פ", סעד שמשמעותו המעשית היא החזרתם על כנם של הליכי פשיטת הרגל. בגדרי הליכי ההוצאה לפועל קיימים פתרונות שונים לחשש כי נושים רבים ינקטו הליכים נפרדים כנגד המבקש. אין איפוא הצדקה ליתן למבקש את הסעד לו הוא עותר, ודאי נוכח השתלשלות ההליכים והתנהלותו של המבקש עד הנה.

4.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.