פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
638/11
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשת:
תדיראן מוצרי צריכה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. רועי דגן
2. אנרקור בע"מ
הוגש הליך
החלטה
בקשת רשות הערעור שבכותרת נסבה על החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט י' שינמן), שבה נקבע כי יש להעביר את התובענה שהגישה המבקשת נגד המשיבים לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, זאת על-פי הסמכות המוקנית לבית המשפט בהוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בעת עיון בתיק נתעוררה השאלה אם אמנם ההליך המתאים במקרה זה הוא בקשת רשות ערעור או שמא ערעור בזכות. ביקשתי את עמדות הצדדים בעניין זה, ומשאלה הוגשו (המשיבים הותירו את העניין לשיקול דעת בית המשפט), ניתנת בזאת הכרעתי בסוגיית הסיווג.
הפסיקה כבר אמרה את דברה בסוגיה האמורה. נקבע, כי באופן עקרוני החלטה בדבר העברת הליך מבית משפט אחד לבית משפט אחר – בתוך מערכת בתי המשפט – נחשבת "החלטה אחרת" (ראו למשל ע"א 575/73 סאלח נ' סאלח , פ"ד כח(2) 473, 475 (1974)). החלטה מסוג זה אינה "סוגרת את התיק" אלא הדיון בתובענה מועבר לבית המשפט המוסמך ושם יתקיים (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 761-760 (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין, 1995); חמי בן נון הערעור האזרחי 161 (2004)). עם זאת, במקום שבו הדיון מועבר מבין המשפט למערכת שיפוט "חיצונית" כגון בית דין רבני, רשם האגודות השיתופיות או – לענייננו – בית הדין לעבודה, מתייחסים אל ההחלטה כאל "פסק-דין" (ראו זוסמן, בספרו הנ"ל , בעמ' 763; ב"ש 31/75 שרות ארצי להדברה בע"מ נ' בוחבוט , פ"ד כט(2) 127, 128 (1975)). ההיגיון העומד בבסיס הבחנה זו הוסבר על-ידי המלומד בן-נון בספרו הנ"ל :
כיוון שפסק-הדין של הטריבונל אינו ניתן לערעור בדרך הקבועה בחוק בתי המשפט, ועם ההעברה נשללת האפשרות לערער על החלטת ההעברה במסגרת ערעור כולל בסיום הדיון, עלולה זכות הערעור שיש בידי בעל דין להתקפח. לפיכך, החלטה כזו על העברה כמוה כפסק דין וניתן לערער עליה בזכות, עם הינתנה (שם, בעמ' 162-161).
לא מצאתי בטענות המבקשת משום הצדקה לסטות מדרך זו שהותוותה בפסיקה ובספרות. כך הדבר גם לגבי הניסיון של המבקשת להיתלות בהצעת החוק (הישנה) בדבר הגבלת האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת". הצעת חוק זו אין בה כדי להכריע לכאן או לכאן בסוגיה שלפניי (במאמר מוסגר יצוין כי בינתיים הושלם תיקון חקיקה בנוסח שונה – המבקשת מופנית בעניין זה לנוסח העדכני של סעיפים 41 ו- 52 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009).
איני רואה בנסיבות העניין מניעה להורות על הסבת ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות (ראו תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). המזכירות תפעל בהתאם, והמבקשת תשלים את האגרה תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. לאחר מכן יטופל התיק בהתאם לסיווגו החדש.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו באדר א' תשע"א (2.3.2011
(
.
גיא שני
ר ש ם