ע"א 6396/10 המועצה המקומית בנימינה -גבעת עדה נ. משה מרציאנו

השופט א' רובינשטיין:

א.

ביום 2.2.12 קיימנו דיון בערעורי המדינה והמועצה המקומית בנימינה. לפי הצעתנו, אשר לה – כך נמסר לנו – הסכימו כל הצדדים, ניתן פסק דיננו בערעורים בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, כלהלן:

"על-פי הצעתנו, מוסכם על הצדדים כולם כי הערעורים ימחקו ללא צו להוצאות. כן מוסכם, בהמלצתנו, כי המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה, תשיב למשיב משה מרציאנו את הסכום שהפקיד בשנת 1996 בסך 13,000 ש"ח, ומתוך הסכום שהפקיד בשנת 1973 את הסך השווה ל-1,000 ל"י – הכול כערכם היום. עם השבת הסכומים הללו, כערכם היום, לא תהיינה עוד טענות ותביעות לאף צד מן הצדדים בגין כל המחלוקות נשוא הערעורים היום".

ב.

לפנינו עתה שתי השגות בעקבות פסק הדין. האחת – מיום 14.2.12 מאת המועצה המקומית, שטענה כי הסכמתה לפשרה ניתנה לקבלת ערעורה ולא למחיקתו, שכן מחיקה עלולה להותיר התדיינות עתידיות, ומה הועילו חכמים בתקנתם, ועל כן יש לתקן טעות סופר שנפלה בקביעה באשר למחיקת הערעור תחת קבלתו.

ג.

ההשגה האחרת - מיום 27.2.12 מאת המשיב מר מרציאנו, שבה נטען כי לא ניתנה הסכמתו לפשרה עם המועצה, וכי הודיע על כך למזכירות בית המשפט ביום 5.2.12 (הסכמתו ניתנה רק לקבלת ערעור המדינה). הבקשה לוותה בתצהיר המשיב (לא של בא כוחו). יצוין כי ההודעה מיום 5.2.12 אינה בידנו וכנמסר לא התקבלה לרישום.

ד.

המשיב התנגד לתיקון טעות הסופר הנטענת בראותו בה תיקון מהותי, אך נטען כי בנסיבות אלה מכל מקום ניתן לבטל את ההסכמה לפשרה שלא היה בה מפגש רצונות.

ה.

בא כוח המועצה טען (מכתב מ-14.2.12), כי בא כוח המשיב הודיע בנוכחותו למזכירת ההרכב ביום הדיון שהוא מסכים להצעת הפשרה; ולשיטתו היה על התצהיר הטוען לאי הסכמה להיות מאת בא כוח המשיב, שהוא אשר הודיע כנאמר על ההסכמה.

ו.

המינהל הודיע (הודעה מ-22.2.12) כי פסק הדין תואם את הסכמת הצדדים, בקבעו הסדר חלופי לפסק הדין קמא, אך מסכים הוא להבהרה לעניין ביטולו של פסק הדין קמא.

ז.

בדיון בפנינו ביום 17.4.12 חזרו הצדדים על טענותיהם, ומטעם המשיב נטען כי בעוד הוא מסכים לקבלת ערעור המינהל, לא כן באשר למועצה. מטעם המועצה נטען שוב, כי התשובה החיובית לפשרה ניתנה על-ידי בא כוח המשיב, וכי עניין טעות הסופר חשוב כדי שהמועצה לא תחויב כספית פעמיים, הן לפי פסק הדין קמא והן לפי הפשרה. בא כוח המינהל חזר על עמדתו האמורה, ולפיה פסק דין הפשרה בא תחת פסק הדין קמא ומטרתו סיום ההליכים.

ח.

לאחר העיון איננו רואים מקום לקבל את עמדת המשיב לעניין ביטול ההסכם. אין לנו ספק, כי פסק הדין בפשרה ניתן בעקבות הודעות הצדדים לבית המשפט, ובהמשך לאחר הדיון למזכירת ההרכב, על הסכמתם לפשרה. הדבר מתישב גם עם פרוטוקול הדיון מיום 2.2.12 הן ככתבו והן ברוחו.

ט.

רואים אנו לנכון להבהיר, למען הסר כל ספק, כי פסק דיננו מיום 2.2.12 מהוה תחליף לפסק הדין קמא, ופסק הדין קמא בטל; לכך היתה כוונתנו וכך יש לקרוא את פסק דיננו.

י.

נוכח האמור ובסיכום, איננו נעתרים לבקשת המשיב, ואנו מבהירים את הנחוץ לבקשת המועצה. פסק הדין מיום 2.2.12 על כנו.