פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"א
6471/97 - ב'
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המבקש:
שבתאי בראשי
נגד
המשיב
ה:
אילנה סימונה
בקשה
לעיכוב ביצוע
פסק דין
בית
המשפט המחוזי בירושלים
מיום
18.9.97 בת.א. 1398/98
שניתן
על ידי כבוד השופט א' צ' בן זמרה
תאריך
הישיבה: ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98)
בשם
המבקש: עו"ד אשר שרביט
בשם
המשיבה: עו"ד יעקב פודים
החלטה
החלטתי שלהלן תיקרא בהמשך להחלטתו של חברי השופט זמיר מיום 12.11.97.
בית-המשפט המחוזי קיבל את תביעתה של המשיבה (ברובה), וחייב את המבקש לשלם לה סך השווה ל228,900-$ כנגד העברת הזכויות בנכס על-שמו. המבקש ערער על פסק-הדין, ובקשתו עתה היא כי יעוכב ביצוע החיוב הכספי שהוטל עליו.
הכלל הוא, כידוע, שאין מעכבים ביצוע חיוב כספי אלא בנסיבות יוצאות דופן במיוחד. אומרים לו לחייב: צא אל השוק, לווה כספים, ופרע לנושה את שאתה חב לו על-פי פסק-דינו של בית-המשפט. לכלל זה יש יוצאים, והמבקש טוען כי עניינו בא בגידרי אחד מאותם יוצאים.
מה הוא אותו יוצא לכלל שהמבקש מתבקש להתגדר בו? היוצא לכלל עניינו בשינוי מצב בנסיבות שבהן לא תתאפשר השבה לקדמות. טוען המבקש: לא אוכל לשלם למשיבה את החיוב שהוטל עליי אלא אם יירשם הנכס על-שמי; משיירשם הנכס על-שמי, אוכל ללוות כספים, להטיל על הנכס משכנתא, ולשלם למשיבה את חובי. מה היה לה, איפוא, למשיבה שעומדת היא על זכויותיה ומבקשת לגרום לי נזקים אשר לא יוכלו לתקון? לו היה מצב הדברים כטענת המבקש, כי-אז היה ממש בטיעונו, והייתי מצווה על הליך משולב של רישום הנכס על-שמו, הטלת משכנתא על הנכס ותשלום החוב למשיבה. אלא שלא זו היא, לאמיתם של דברים, הצעתו של המבקש.
הכל מסכימים - גם המבקש עצמו - כי המבקש חב למשיבה סכום של 135,000$ (ולפי גירסה אחרת 145,000$), וכי המבקש לא שילם למשיבה חוב זה. אלא מה? מציע המבקש את ההליך המשולב, כאמור לעיל, כדי לשלם למשיבה אותם 135,000$. ומה באשר ליתרת החוב, לאמור, ההפרש שבין סכום זה לבין הסכום שפסק בית-משפט קמא (228,900$)? על-כך אין בפי המבקש תשובה, ואף ערובה כספית ממשית אין הוא מוכן להציע למשיבה. נמצא לנו, איפוא, שהמבקש מבקש לבוא אל-שלו במלואו - קְרָא: לרשום את הנכס על-שמו - אך חלק ניכר מהתמורה אין הוא מוכן לשלם ואף אין הוא נכון להמציא ערובה עד לסיום ההליכים. המבקש מציע מעין הוקוס-פוקוס, כמעשה הברון מינכהאוזן אשר הציל עצמו מטביעה על דרך משיכת עצמו בציצית שערו.
לאמיתם של דברים מבקש המבקש עיכוב ביצוע פסק-הדין המחייב אותו בתשלומי כסף למשיבה, בלא שהוא מנסה להבטיח את המשיבה לכשיידחה ערעורו (אם יידחה). כזאת לא שמעתי עד-הנה. אמת, נכון הדבר: המבקש נקלע למצוקה לא-קלה, אך אל ינסה להעביר אותה מצוקה אל המשיבה. המשיבה לא עוולה בדבר, וזכאית היא לבוא אל-שלה, ככל נושה שזכה בפסק-דין.
אני מחליט לדחות את הבקשה. המבקש ישלם למשיבה הוצאותיה ושכר-טירחת עורך-דין בבקשה הנוכחית בסכום של 3,000.- ש"ח.
היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98)
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97064710. G08