ע"א 6485/08 חסני אל הזייל נ. ממדוח שלוף

1.

המשיב 1, תושב רצועת עזה, נפגע עת שהיה קטין, בתאונת דרכים על ידי רכב צבאי. התאונה ארעה בשנת 1997 בגוש קטיף שברצועה. בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת בתשלום פיצויים למשיב 1 ולהוריו (המשיבים 3-2) בסכום של כ-650,000 ש"ח. המבקשת הגישה ערעור ובו נטען נגד שיעור הפיצויים. המשיבים הגישו ערעור שכנגד בטענה כי הסכום שנפסק נמוך יתר על המידה. המבקשת עתרה לעיכוב ביצוע חלקי. הבקשה מתייחסת לסכום של כ-125,000 ש"ח. בקשתה נדחתה על ידי הערכאה הדיונית ומכאן הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע.

2.

דעתי היא שיש להיעתר לבקשה. הנתון המרכזי שצריך להשפיע על ההחלטה הוא כי המשיבים הינם תושבי רצועת עזה. עובדה זו אומרת לנו כי היה ויתקבל הערעור יקשה מאוד, שלא לומר יהא זה בלתי אפשרי, לגבות חזרה סכום כסף כלשהו מן המשיבים. חייבים אנו, כמובן, לזכור כי אין מדובר בעיכוב של מלוא סכום הפיצויים. כלומר, המשיבים יקבלו (או כבר קיבלו) סכום ניכר מתוך החיוב הפסוק בכל מקרה. כאשר הסיכוי להחזר הוא כה נמוך מאחר שמדובר בתושבי עזה, ממילא יש אף ליתן משקל נמוך לסוגייה של סיכויי הערעור. אין בידי לומר כי הסיכויים הם כה נמוכים עד כי יש להתעלם מהקושי הברור בהשבה, היה ויתקבל הערעור. אף אינני מתעלם מכך שהוגש ערעור שכנגד, הטומן בחובו אפשרות של הגדלת הפיצויים.

3.

סיכומו של דבר הוא שיש לעכב ביצוע לגבי סך של 100,000 ש"ח מתוך הסכום הפסוק, נכון למועד פסק הדין, וכך מוחלט. איני רואה סיבה להורות על הפקדה של הסכום המעוכב בקופת בית המשפט, כבקשתם החלופית של המשיבים. אין צו להוצאות.