ע"א 6489/96 נחמיה ניסים נ. קופת חולים הכללית

עיינו בכל החומר, שמענו השלמת טעון של ב"כ הצדדים ונחה דעתנו כי אין מקום להתערבותנו בפסק הדין של בית משפט קמא בנושא החבות. הרופא טיפל במערער בשקידה ראויה. הוא נועץ בקרדיולוגים, הוא סמך עליהם ועל המהלכים שנקטו בהם. אם שגו הקרדיולוגים באי הפניה דחופה יותר של המערער לניתוח הרי ש"הרדימו" בכך את ערנותו של הרופא, שלא היה קרדיולוג ושיכול היה להניח לאור מהלכי הקרדיולוגים ושיחותיו עמהם, כי המצב אינו מצריך ניתוח דחוף. רק ב29.11- סבר הרופא שהמצב מצריך טיפול דחוף יותר. הוא ניסה להשיג את הקרדיולוג, השיגו ב30.11- והפנה את המערער לבית החולים ב1.12-. אלא שאז, עבר המערער אוטם נוסף בטרם נותח.

הטלת אחריות על הרופא היא בבחינת חכמה לאחר מעשה. לעומת זאת הטלת אחריות על הקרדיולוגים שלא גילו את הערנות הראויה ואת האחריות הדרושה למצבו של המערער, בדין יסודה, מטעמיו של השופט קמא.

אשר על כן, ככל שהדבר נוגע לחבות, נדחים הערעור והערעור שכנגד.

אשר לגובה הנזק, סבורים אנו כי השופט קמא קמץ ידו בראש הנזק של הפסד השתכרות על בסיס של 50% נכות תפקודית שנקבעה על ידי השופט קמא. אמנם מדובר באדם חולה לב, אשר גם אלמלא האוטם שסבל היה כושר עבודתו פגוע וצפוי להחמרה. כמו כן, מדובר באדם שהשתכרותו היתה נמוכה ביותר. הוא עבד בעמותה איתה הסכים על שכר של 2,500 ש"ח אלא שלא קיבל שכר משום שלעמותה לא היו משאבים כספיים והיא הפסיקה לפעול. בשנת 1982 הרוויח 6,000 ש"ח ובשנת 93 - 930 ש"ח לחודש. אף על פי כן היו לפניו עוד 10 שנות תוחלת עבודה ועל אף מוגבלותו היה לו כושר עבודה שניתן לניצול. הסכומים שנפסקו לעבר ולעתיד - 51,000 - משקפים הפסד בממוצע של כ380- ש"ח לחודש.

אנו סבורים כי יש להגדיל סכום זה ולהוסיף בראש הנזק של הפסד ההשתכרות, סכום גלובלי של 25,000 ש"ח נכון ליום פסק הדין של הערכאה הראשונה. שכר הטרחה בערכאה ראשונה יוגדל ל20%-. שיעור זה יווסף גם על התוספת שהוספה.

כפוף לקבלה חלקית של ערעור המערער כאמור לעיל ותיקון פסק הדין בהתאם, נדחים הערעור והערעור שכנגד.