ע"א 6509/18 האני מוחמד חטיב זוהיד נ. מועצה מקומית בית ג'אן

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר-זיו ) מיום 17.6.2018, בגדרו נקבע כי המשיבה (להלן: המועצה ) זכאית להרשם בלשכת המקרקעין כבעלים של חלקה 34 בגוש 19517 בבית ג'אן (להלן: החלקה ).

תמצית התשתית העובדתית

2.

ביום 3.7.2014, הגיש המבקש תביעה לפסק דין הצהרתי, לפיו הוא הבעלים של החלקה, וכמו כן ביקש להצהיר על בטלות עסקת המכר של החלקה למועצה. המבקש טען כי ירש את החלקה מסבו וסבתו המנוחים (להלן: המנוחים ) על-פי צוואה מיום 27.2.1990. במקביל, הגישה המועצה תביעה שכנגד, במסגרתה ביקשה להצהיר כי רכשה את החלקה ביום 10.3.1970.

3.

אין מחלוקת בין הצדדים על מספר עובדות: ראשית, בשנות ה-70, תפסה המועצה חזקה בחלקה ובנתה עליה בית ספר יסודי, בשעה שבעלי החלקה היו בין החיים. שנית, מאז תפיסת החזקה ועד לשנת 1984, השנה בה התקיימה פגישה בין ראש המועצה לבין אחיו של המבקש, לא הועלתה כל טענה על-ידי המבקש או מי מבני משפחתו המכוונת נגד תפיסת החלקה על-ידי המועצה או כלפי אי תשלום תמורה בגין כך. בשנת 2014, רשם המבקש את החלקה על שמו והגיש את התביעה מושא הערעור שלפנינו.

עיקרי פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי התקיימה עסקת מכר בין המועצה לבין המנוחים באמצעות מחמד – בנם של המנוחים (להלן: מחמד ). משכך, זכאית המועצה להרשם

כבעלים של החלקה, ורישום כל החלקה על שם המבקש נעשה שלא כדין. בית המשפט השתית את מסקנתו זו על ניתוח עדותו של מחמד, אשר ערך בשם המנוחים את העסקה בשנת 1970. נקבע כי מחמד חתום על קבלה המהווה 'סגירת חשבון' בין המועצה לבין המנוחים עבור רכישת כל החלקה. בית המשפט דחה את דברי מחמד לפיהם הרכישה התייחסה אך לחלק מסוים מן הקרקע. בנוסף, נמצא כי עדותו של מחמד אינה אמינה. זאת, משום שהוא אישר בתצהיר העדות הראשית הראשון שמסר, כי מעולם לא נערכה עסקה עם המועצה על רכישת החלקה דנן. אלא, שעם גילוי מסמכים אחרים שחשפה המועצה, הודה מחמד בתצהיר נוסף שהגיש כי אכן בוצעה עסקה ביחס לחלק מן המקרקעין, אמנם לא ביחס לכל החלקה. לסיכום, הגיע בית המשפט למסקנה כי בוצעה עסקת מכר בין הצדדים, בין היתר על סמך פרוטוקול של מליאת המועצה המתייחס אל העסקה; מסמך סיכום פגישה עם מחמד; תצלום שני שיקים עליהם נרשם כי התשלומים הם בגין רכישת חלקה לבניית בית הספר; קבלות בחתימת ידו של מחמד הכוללות רישום כי התשלומים הם עבור רכישת החלקה.

עיקרי הבקשה והתגובה

5.

לטענת המבקש, סיכויי הערעור ושיקולי מאזן הנוחות נוטים במובהק לעבר קבלת הבקשה. בהקשר של סיכויי הערעור, טוען המבקש כי בית המשפט התעלם מכך שהמשיבה לא צירפה בשום שלב בהליך הסכם מכר אשר יכול להעיד על השלמת העסקה. עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט כאשר התעלם מהרישום במרשם המקרקעין, בהיותו סופי ומחייב. עוד טוען המבקש, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וכי קיים חשש שהמועצה תעביר את הזכויות על שמה, או לצד ג', דבר אשר יקשה על החזרת המצב לקדמותו.

6.

המועצה סבורה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, מן הטעם כי המבקש לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי מיד לאחר הינתנו. לגופה של הבקשה, טוענת המועצה, כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים המה, מאחר שעסקינן בערעור על קביעות וממצאים שבעובדה. במישור של מאזן הנוחות, הדגישה המועצה כי המבקש לא סיפק נימוקים מניחים את הדעת באשר לנזק בלתי הפיך שעלול להיגרם בעקבות אי קבלת בקשתו. בהקשר זה צויין כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המועצה בהיותה רשות ציבורית שאינה יכולה למכור את הקרקע שעליה בנוי בית הספר. נטען כי החשש הוא דווקא הפוך והמבקש עלול למכור את החלקה לצד ג', וליצור מצב עובדתי חדש לגמרי.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה שניתנה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

8.

כלל ידוע הוא כי סמכותה של ערכאת הערעור לדון בבקשה לעיכוב ביצוע מותנית בכך שהבקשה תידון תחילה בערכאה אשר נתנה את פסק הדין, וזו נדחתה על ידה (ראו: ע"א 3788/12 ג'אן

נ' פקיד השומה אשקלון (20.5.2012)). מן הבקשה על נספחיה, ומעיון במערכת 'נט המשפט', עולה כי המבקש כלל לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי; די בכך על מנת לדחות את הבקשה דנן.

9.

למעלה מן הצורך: דין הבקשה להידחות גם לגופה. נקודת המוצא לדיוננו היא כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים"

(תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

הכלל הוא כי בעל דין שניתן פסק דין לטובתו זכאי להנות

מפרי זכייתו באופן מיידי . על-כן, ביצוע פסק הדין הוא הכלל, ועיכוב ביצועו הוא הסטייה מן הכלל אשר תתאפשר אך בהתקיים שני תנאים: סיכויי הערעור להתקבל טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (ראו לדוגמא בש"א 8240/96

חנני נ' פקיד השומה חיפה , פ"ד נ(5) 403 (1997); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל ( נ.י.ב ) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178 (2002)).

10.

בענייננו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. אדרבה, סבורני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המועצה. המבקש לא הניח כל תשתית עובדתית או משפטית המצדיקה את עיכוב ביצוע פסק הדין ולא הצביע על נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם בעקבות אי קבלת בקשתו. בהקשר זה, העלה המבקש חשש בעלמא שאינו מבוסס, בעוד המועצה עמדה על כך כי בהיותה רשות ציבורית, ובהינתן העובדה שעל החלקה בנוי בית ספר, אינה חפצה בהעברת הזכויות בחלקה לצד ג'. די אפוא בבחינת מאזן הנוחות על מנת להגיע לתוצאה הנכונה בנסיבות.

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש ישא

בהוצאות המועצה בסך של 5,000 ₪.