ע"א 651/01 רפאל פיגלביץ נ. מדינת ישראל

העורר, כבן 49, עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים, שעל-פי הנטען בוצעו כלפי חברתו לחיים לשעבר של העורר (להלן: המתלוננת), לאחר שנפרד ממנה. כן מואשם העורר בשימוש ברכבה של המתלוננת ללא רשות.

בהסכם פרידה שנערך בינו לבין המתלוננת התחייב העורר להימנע מלהטריד את המתלוננת. ימים מספר לאחר שנערך ההסכם, בתאריך 6.12.00, הוצא לבקשת המתלוננת צו הגנה האוסר על העורר, בין השאר, להימנע מלהטריד את המתלוננת ואת בני-משפחתה בכל מקום שהוא. לאחר דברים אלה, על-פי הנטען בכתב-האישום, נפגש העורר עם המתלוננת, לבקשתו, בבית-קפה. בתום הפגישה ביקש העורר כי המתלוננת תסיע אותו ברכבה. תוך כדי נסיעה, איים העורר על המתלוננת, הצמיד סכין לצווארה, ואמר לה "שנינו נמות את ואני", וכאשר החלה המתלוננת להיאבק עמו בכדי להשתחרר מאחיזתו, דקר אותה העורר בכתפה. כתוצאה, המתלוננת אושפזה בבית-חולים.

לבקשת המדינה, נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות.

בערר שהגיש העורר נטען, כי לנוכח גילו, התנהגותו הכללית כאיש שומר חוק, ובמיוחד לאור בריאותו הלקויה, ראוי היה לקבוע לו חלופת-מעצר.

שירות המבחן, שעל-פי הנחייתי הגיש תסקיר-מעצר בעניינו של העורר, התרשם כי לא ניתן להסיר באמצעות חלופת-מעצר את חשש המסוכנות כלפי המתלוננת העולה מהתנהגות העורר.

באת-כוח העורר, עורכת-הדין מרסל בוטבול, תקפה תסקיר זה, ביקשה להתעלם ממנו וטענה כי הוא מגמתי ולא ניתן לסמוך עליו.

טענות העורר אינן יכולות להתקבל.

שירות-המבחן הוא שירות מקצועי המסייע לבית-המשפט, בין היתר, בעמידה על נסיבותיהם של נאשמים שנעצרו. תסקיר-המעצר נועד לבחון, על-פי שיקולים מקצועיים, את רמת מסוכנותם של נאשמים אלו ואת האפשרות לשחררם לחלופת-מעצר. בימים אלה, שבהם אלימות כלפי בנות-זוג ורציחתן הפכה לדבר תדיר, ראוי אמנם להתקשר עם הקורבן בטרם הגשת תסקיר-מעצר בעניינו של נאשם בעבירות אלימות, וכך נוהג דרך כלל שירות-המבחן.

במקרה שלפנינו, אף עולה מתסקיר-המעצר שהוגש, כי המתלוננת היא שפנתה מיוזמתה לשירות-המבחן והביעה את חרדתה מפני אפשרות שחרורו של העורר. גם השיחה עם העורר הביאה את שירות-המבחן למסקנה כי חלופת-מעצר לא תוכל להועיל במקרה כזה.

אכן, התנהגות העורר כלפי המתלוננת איננה רציונאלית. במקרה כזה, חלופת-מעצר, אשר העמידה בתנאיה תלויה בנאשם בלבד, איננה יכולה להסיר את החשש מפני מסוכנותו של העורר.

אוסיף, כי לא מצאתי גם בטענות לגבי מצבו הבריאותי של העורר עילה להימנע ממעצר. מן המסמכים שהוגשו עולה כי העורר מקבל את כל הטיפול הדרוש. עם זאת, שימת-לבו של שירות בתי-הסוהר מופנית בזאת לצרכיו הרפואיים של העורר.

הערר איפוא נדחה.