ע"א 651/13 בן עמי פריש ז"ל נ. בנק אגוד לישראל בע"מ

מונחת לפניי בקשה מטעם המשיב להורות על תיקון הודעת הערעור מחמת שהיא ארוכה יתר-על-המידה.

הערעור נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבו נדחתה על-הסף תביעתו של המערער נגד הבנק-המשיב מחמת התיישנות והיעדר יריבות. בתביעתו ביקש המערער לייחס למשיב אחריות בגין נזקים שנגרמו לו, למערער, בשל האופן שבו נוהלו (על-ידי אדם שלישי) כספים שהופקדו בחשבונו. בבקשה שלפניי טוען המשיב כי הודעת הערעור, המשתרעת על כ- 30 עמודים, אינה עולה בקנה אחד עם דרישת התמציתיות הקבועה בתקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). המערער מצדו גורס כי כתב הערעור כפי שהוגש אינו פוגע באף אחד מן האינטרסים שתקנה 414 נועדה להגן עליהם, וכי אין מקום, במקרה זה, להתערבותו של בית המשפט באופן הניסוח של הודעת הערעור.

דין הבקשה להתקבל.

תקנה 414 לתקנות קובעת כי "כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, שלא על דרך הוויכוח או הסיפור, ויציין כל נימוק במספר סידורי". תקנה זו באה לאזן בין זכות הטיעון של בעלי-הדין לבין אינטרסים אחרים ובהם: זכותו של בעל-הדין שכנגד להבין את גדר המחלוקת ואת הטיעונים שמפניהם עליו להתגונן; האינטרס בקיום שוויון דיוני ומהותי בין בעלי-הדין; והאינטרס בדבר ניהולו היעיל של ההליך המשפטי (ראו ע"א 1501/05

כהן נ' מנהל מס שבח תל-אביב (8.5.2005)). כפי שהבהרתי לאחרונה, לצד ההכרה בחשיבותה של זכות הטיעון של בעלי-הדין וב"ריבונותם" על כתבי טענותיהם, בית משפט זה מייחס חשיבות רבה לשמירה על היקפם הראוי של כתבי הטענות בערעור, בין היתר כדי להבטיח את קיומו של הליך יעיל וממוקד ואת השמירה על השוויון הדיוני בין הצדדים (ראו ע"א 8602/12 מנחם נ' גולן (2.5.2013); ראו גם רע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) נ' Anton Hubner

(27.3.2011)). יודגש כי ההקפדה על מסגרת הטיעון ועל מניעת סרבול ואריכות-יתר היא גם עניינו של בית המשפט – ולא רק של הצד שכנגד – ולא בכדי בית המשפט מורה מעת לעת על קיצור הודעות ערעור ארוכות אף ביזמתו (ראו גם ע"א 3263/00 מסיעי אריה שאשא בע"מ נ' עיריית חולון (17.9.2000)).

בענייננו, לאחר הצגה תמציתית של הטענות בערעור (פרק ב לכתב הערעור), תיאר המערער באריכות רבה ובפירוט רב הן את הרקע העובדתי הן את השגותיו על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. הודעת הערעור מתפרסת כאמור על כ- 30 עמודים, בשורות צפופות (יצוין כי אורכו של פסק-הדין של בית המשפט המחוזי הוא כ- 12 עמודים). עיון בהודעת הערעור מלמד כי היא מהווה למעשה "גרסה מורחבת של סיכומים בכתב". כפי שנפסק לא פעם, "בכך יש משום הפרה של עקרון השוויון בין בעלי הדין, והערמת קושי על בעל הדין שכנגד, כמו גם על בית המשפט, בניהול ההליך... יש להבחין בין טענה לבין פירוט הטענה; בין השגה ובין הוכחת ההשגה" (עניין כהן הנ"ל, פס' 9 להחלטה). עוד יצוין כי כתב הערעור כולל גם הפניות וציטוטים מרובים, זאת כאשר הכלל הוא שלרוב "די יהיה בכתב ערעור המשתרע על מספר בודד של עמודים, בלא ציטוטים, הפניות ואסמכתאות" (עניין כהן הנ"ל, פס' 6 להחלטה, וכן ראו פס' 4 להחלטה). ראוי להדגיש כי "חטאו" של המערער אינו מתמצה בריבוי ההפניות והציטוטים – כנטען בתגובה – אלא כתב הערעור בכללותו אינו תמציתי כלל ועיקר, ובכך יש משום חריגה מהוראת תקנה 414 לתקנות.

סיכומו של דבר, יש להורות על תיקון הודעת הערעור. המערער יגיש הודעת ערעור מתוקנת בהיקף של עד 16 עמודים ברווח כפול , בגופן David , בגודל 12 ובמרווח "רגיל" בין האותיות. הודעת הערעור המתוקנת תוגש תוך 12 ימים מעת המצאת החלטה זו, ותתויק במקום הודעת הערעור שבתיק. נוכח עיתוי הגשת הבקשה, לא ראיתי ליתן צו להוצאות.