ע"א 6526/01מדינת ישראל נ. אביב לוי

1.שני המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו באשמת רצח, שוד והתפרצות. על-פי הנטען בכתב האישום מסר אחד, יגאל קדוש, למשיב 2 מידע שלפיו מוחזק, כאילו, בדירה בבת-ים סכום של כמיליון דולר. בדירה התגוררו אלמנה כבת 69 ובתה. המשיב 2 מסר את המידע הזה למשיב 1 ולאחר. השלושה, כך נטען בכתב האישום, קשרו קשר לשדוד את הכסף מן הדירה.

בשעת לילה מאוחרת פרץ המשיב 1 יחד עם האחר לדירה, הם העירו את הדיירות בה, כשהמשיב 2 נותר בקרבת הדירה, אך מחוצה לה. האשה המבוגרת הושלכה על בטנה אל מתחת למיטה, ידיה נכפתו לאחור, ועל פיה הוצמד סרט דביק. את בתה, הם הפכו על בטנה, כבלו את רגליה וידיה מאחור וסתמו את פיה בסרט דביק ובכרית. מעת לעת פתחו את פיה על מנת שתוכל להשיב להם לשאלותיהם בדבר מקום הימצא הכסף, תוך שהם מאיימים עליה שיהרגוה ושיהרגו את אמה. כל אימת שהשיבה שאינה יודעת דבר, על כסף מוחבא, שבו לחנוק אותה. השודדים ביצעו את החיפושים בדירה במשך שעה ארוכה, ובינתיים מתה האם בחנק.

2.בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של שני המשיבים עד תום משפטם, ומשחלפו תשעה חודשים וטרם נסתיים המשפט, מבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים ב90- ימים.

המשיבים מתנגדים לכך. הם מסבירים שהתיק הפלילי מורכב, ושמיעתו עשויה להימשך עוד ימים ארוכים. הם מצביעים גם על כך שנתבקשו במהלך המשפט דחיות מטעם התביעה בשל הכוונה שהיתה לה להעיד שותף אחר של המשיבים שנמלט לחוץ לארץ. המשיב 2 טוען כי חלקו במעשה קל יותר, וכי הוא לא צפה כלל שבדירה ישהו דייריה באותו ערב וכי משנתגלה לו הדבר מיהר לעזוב את המקום.

3.המדינה טוענת לעומתם, כי מקצת מן הישיבות במשפט נדחו לבקשת ההגנה דווקא וכי נתקיימו אילוצים שאינם תלויים בצדדים שהביאו לביטול מספר ימי דיונים, בין השאר, בשל הצורך להחליף את הרכב השופטים שדן במשפט. אשר לעניינו של המשיב 2, מדגישה המדינה, כי הוא זה שנטל חלק מרכזי בתכנון השוד ובתיאום מהלכיו, וכי אין ממש בגרסתו כאילו עזב את זירת האירוע מיד לאחר שנשמעו צעקות מן הדירה, ולאחר שהוברר לו, לטענתו, שאינה ריקה מדייריה.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי ראוי להיעתר לבקשת המדינה. המדובר במעשה שוד שנתבצע באלימות חמורה ובאכזריות המלמדים על מסוכנותם של המשיבים. הטענה כי המשיב 2 לא צפה את השימוש באלימות בעת ביצוע השוד, אינה מתיישבת, לכאורה, עם העובדה שהוא ומרעיו הצטיידו מראש בנייר דביק כדי לכבול את שתי הנשים ולחסום את פיותיהם, דבר שהביא בסופו של דבר למותה של האם. הצורך לאתר את מקום המחבוא עליו קיבלו מידע, אמיתי או מדומה, מאותו קדוש, חייב מעצם טבעו שימוש באלימות כאמצעי לקבלת מידע מאת הקורבנות. העובדה שהמשיב 2 לא נכנס אל תוך הדירה עצמה כי אם רק הסיע את השודדים למקום והמתין להם, אינה גורעת, במקרה זה, מחזקת המסוכנות גם ככל שהיא נוגעת לו. החשש מפני מסוכנותם של המשיבים לא נתקהה מאז נעצרו המשיבים לראשונה. בהתחשב באילוצים שנתקיימו, מתנהל המשפט בבית המשפט המחוזי בדרך ראויה, נקבעו לדיון עוד 6 מועדים, ובית המשפט עשה מאמצים גם לקיים דיונים בפגרה.

התוצאה מכל אלה היא שאני נעתר לבקשת המדינה ומאריך את מעצרם של שני המשיבים ב90- ימים נוספים שמניינם מיום 3.9.2001, או עד למתן פסק הדין בת.פ. 1174/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - הכל לפי המוקדם יותר.